אז זה הניסוי החדש שלי לתעד ולספר לקהל הקוראים הרחב של הבלוג (היי רונן!) על תערוכות חדשות שיוצא לנו לראות כאן .לא שהפכתי להיות מפלצת מוזיאונים אבל בגלל שאני כל כך במוד של תיירת כאן אני מוכנה להיגרר עם אוריאל מידי פעם לקצת קולטורה. אם יצליח אולי אמשיך, אבל בכל מקרה הנה הרשמים שלי מכמה תערוכות שראינו לאחרונה או במילים אחרות – ביקורות אומנות לאנשים שלא מבינים באומנות (על ידי אנשים שלא מבינים באומנות).

רטרוספקטיבה: ריינקה דייקסטרה (גוגנהיים)

בגוגנהיים אין תערוכות קבועות אלא רק תערוכות מתחלפות מה שאומר שלפני שבאים כדאי לראות מה נמצא שם כרגע. מה שהיה שם שבוע שעבר זו תערוכה של צלמת בשם ריינקה דייקסטרה שאוהבת לצלם במיוחד אנשים. לא חשבתי שאנשים ובמיוחד פורטרטים הם כל כך מעניינים אבל מצאתי את עצמי מתרגשת יותר ויותר ככל שהמשכתי להסתובב בשלוש הקומות של התערוכה.

למשל, סדרת צילומים של אוליבר (אוליבייה), נער צרפתי שהצטרף ללגיון הזרים ושריינקה צילמה אותו כל שנה ככה שממש רואים איך הוא הופך מנער תמים אל גבר צעיר ולמוד קרבות. היא גם צילמה ילדה פליטה פולניה בסדרת צילומים שנמשכה למעלה מ20 שנים, עד שאותה ילדה קטנה הפכה לאמא בעצמה. בסדרה אחרת, ישנם תצלומים של שלוש נשים עומדות רועדות ערומות עם התינוק החדש בידן מייד אחרי שילדו וממול לוחמי שוורים מייד לאחר הקרב.

ברוח התפייטות אני רוצה להגיד שאפשר לראות משהו דרך העיינים של הבן אדם  והתמונות האלה משקפות משהו מהנשמה של מי שמצולם, ושריינקה הצליחה לתפוס בתמונה קצת מאותה נשמה.

אוליבר

לכל הסדרה של אוליבר

אמהות

לעוד אמהות

לסיכום: אהבתי מאוד.

ריינקה דייקסטרה בגוגנהיים (עד ה 28 באוקטובר 2012)

יזהר פטקין: זכוכית המשיח (מוזיאון היהדות)

גם בשביל לעשות את אמא של אוריאל גאה אבל בעיקר בגלל שזה היה מאוד קרוב וחינם בימי שבת הלכנו לראות את יזהר פטקין במוזיאון היהדות. פעם ראשונה שלנו (וכנראה גם אחרונה) במוזיאון היהדות בעיקר לאור העבודה שאנחנו גרים באפר ווסט סייד, הרעננה של מנהטן. בכל מקרה, בתיאור היה כתוב שיזהר יצר פסל זכוכית מונמטלי במשך חמש שנים שנמצא בחדר עם ציורים על טול אווריריים וצלולים. כמו בתוכניות פרסומות בטלויזיה, ההבטחה הייתה גדולה יותר מהמציאות: משהו דמוי זכוכית כעור בתוך חדר עם ווילונוות שמצוירים עליהם יהודים שמחים מתקופת העלייה השנייה.

פטקין

לסיכום: לא הייתי אפילו מחכה למעלית בשביל זה, אפילו בחינם.

יזהר פטקין במוזיאון היהדות (עד ה 11 בנובמבר 2012)

Preoccupied Waveforms – הארון מירזה (New Museum)

כל המוזיאון מלא באומנות עכשווית, שרק לאחרונה למדתי שזה לא רותו דבר כמו אומנות מודרנית. עכשווי אומר של אנשים בני זמננו. במקרה הזה, מכירים את זה שמעמידים מיקרופון קרוב מידי לרמקולים ואז זה עושה רעש צורם? אז דמיינו לעצמכם חדר מלא בכאלה + טלוויזיות מרצדות + רעשי רקע של קולות בנייה. נדמה לי שהמטרה הייתה לתת תחשוה של כאילו החלל של התערוכה נהרס ונבנה מחדש בו זמנית.  אוריאל טוען שזה לא אומנות. אני דווקא חושבת שכל מה שיוצר אצלך רגש עז הוא אומנות, אפילו אם במקרה הזה הרגש העז הוא בעיקר כאב ראש וכאב אוזניים ובעיקר ריחמתי על השומר בכניסה שצריך להיות בחדר הארור הזה יותר מ 5 דקות.

מירזה

לסיכום: בעיקר כאב אוזניים, אבל גם קצת כאב ראש. מה שכן, אם אתם כבר שם אל תשכחו לעלות לקומה השביעית של המוזיאון עם מרפסת לנוף מקסים של השכונה.

הנוף מהניו מוזיאון

הארון מירזה במוזיאון החדש (עד ה 6 לינואר 2013)