לגבי אוכל מקסיקני: למרות שאוכל מקסיקני נחשב על ידי רבים כאחד מחמשת מטבחי היסוד הפופולרים ביותר בעולם (ביחד עם סיני, איטלקי, הודי ובוא-נאכל-בבית) יש שתי סיבות לכך שהוא לא פופולרי במיוחד בבלוג: 1)זה אוכל מקסיקני ו-2)אוריאל שונא אוכל מקסיקני מאז הפעם ההיא שהוא היה במקסיקו ואכל רק אורז ושעועית במשך שלושה שבועות תמימים.

לגבי בראנץ': הדבר הראשון שאתם צריכים לדעת לגבי בראנצ'ים בניו יורק זה שהתפריט, ולא משנה לאיזה מסעדה תלכו, תמיד יכיל את אותן מנות שיכללו וארייציה של "משהו עם ביצים" ו"משהו דמוי פנקייק/פרנץ' טוסט". הדבר השני שאתם צריכים לדעת לגבי בארנצ'ים זה שניו יורקים מתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתים על בראנצ'ים ככה שכמעט אי אפשר למצוא שום דבר מלבד"משהו עם ביצים" ו"משהו דמוי פנקייק/פראנץ' טוסט" לאכול בימי שבת וראשון בבוקר.

אבל רק כמעט.

הבלוג וכותבתו בדרך כלל מתחשבים ברצונותיו של אוריאל אבל הפעם הבלוג ואורחיו עלו במספרם על אוריאל (וגם, הזמנתי מקום ואתם יודעים, לא נעים לבטל)ככה שיצא שהלכנו גם לבראנץ' ועוד למסעדה מקסיקנית. לפני שתתחילו לתהות אם מסמכי הגירושין כבר נחתמו או אם עוד אנחנו במו"מ לגבי מי מקבל את החתולים, חשוב שתדעו שתפריט ה"אכול ככל יכולתך" שמוצע בבראנץ' במאיה מכיל גם מרגריטות ללא הגבלה. וזה אכן ללא הגבלה כלומר, אפשר להזמין כמה מנות שרוצים מהתפריט וכמה מרגריטות שרוצים. המנות עצמן מגיעות בגודל של טאפאס ככה שאפשר (ורצוי) להזמין משהו כמו שלוש-ארבע מנות לכל בןאדם.  הנאגלה הראשונה שהגיעה לשולחן נראתה בערך ככה:

אין לי תמונות של שאר המנות שהגיעו כי הן נזללו בזריזות לפני שהספקתי לצלם

אז מבחינת אוכל מקסיקני יש פה קלאסיקות כמו טאקוס וטורטיות עם שלל מילויים שהכוכב שלהם היה מילוי בקר בבישול ארוך, סביצ'ה ים מצוין, מרק צ'ילי חריף מצוין וגם כמה מנות לא רעות לצמחוניים כמו לחם שטוח עם פטריות וקווסילדה דלעת.  כמובן שזה בראנץ ולכן יש גם "משהו עם ביצים" שמקרה הזה הוא הואובוס רנצ'רוס שזה סוג של חביתה עם רוטב עגבניות ובצל ושעועית וגבינה. גירסת ה"משהו דמוי פנקייק/פרנץ' טוסט" פה היא פאן דולצ'ה שזה בעצם סוג של לחם מטוגן עם בננות וריבת חלב. יאמי! מי שמראה סימני גסיסה בשלב הזה יכול לקחת גם קערת פירות שמוגשת עם קצת צ'ילי לאוורור הסינוסים אחרי ששת כוסות המרגריטה שרוקנתם במהלך הארוחה.

עכשיו תכפילו את זה בחמש ותקבלו את כמות הקינוחים שאכלנו

האווירה במקום יכולה להיות קצת רועשת, במיוחד אם בשולחן לידכם יש קבוצה של עשר בחורות שהגיעו לעיר לחגוג מסיבת רוווקות (הייתי מצפה שהם יהיו יותר בהאנג אובר ופחות רעשניות, אבל בסדר, מזל טוב) אבל המחיר – 35 דולר יותר ממצדיק את זה. אם אתם מתכננים ביקור באזור ההמלצה החמה שלי היא ללכת בחברת כמה שיותר אנשים כי ככה אפשר לטעום כמעט את רוב התפריט.

אם ההורים שלכם בעיר אני אפילו עוד יותר ממליצה ללכת למאיה. במיוחד אם יום לפני גררתם אותם לראות את הסרט היפני העדין והרגיש האנטאי קומן על גיבור על שלובש תחתונים(משומשים) של בחורות על הפרצוף ועכשיו הם מרגישים קצת חלשים וזקוקים לכמה מרגריטות לעזור להם לעכל את החוויה.

שורה תחתונה: טעים ולא יקר. שווה ללכת בחבורה גדולה.

לפרטים נוספים: מאיה, 1191 השדרה הראשונה