בימים של מזג אוויר אפור וסגרירי כמו אלה שיש השבוע בניו יורק, אין יותר טוב מלזלול בהנאה קערת ראמן – הלא היא הגירסה היפנית ליוך מיט לוקשן, וזה לא קשור בכלל לעובדה שהייתי ביפן שבוע שעבר, ובמהלך חמישה ימים הספקתי לאכול שמונה ארוחות ערב ו31 קינוחים.

כמו שכל סבתא מכינה יוך מיט לוקשן שונה, כך גם הראמן היפני משתנה לפי מחוז מוצאו. בגדול, מדובר על מרק שבסיסו בשר כלשהוא (בדרך כלל חזירי) מלווה באטריות, ובדרך כלל גם בשני נתחי בשר, נצרי במבוק, ביצה קשה, בצל ירוק ואצה קטנה שמשמשת בעיקר לקישוט. בקטן, ישנם הרבה סוגי ראמן ולכל אחד החביבים עליו. לאלה מכן שאוהבים מרק עשיר ושומני כדאי ללכת על ראמן מסוג טונקוצו שהציר שלו עשוי מנתחי חזיר ובמיוחד עצמות שהורתחו כל כך הרבה זמן שצבעו של המרק כמעט חלבי. לאוהבי הטעם העדין יותר כדאי ללכת על ראמן מסוג שיו או שויו – שזה מרק על בסיס מלח (ללא תבלון מיוחד) או סויה (עם תבלון סויה). יש גם מרק מיסו שזה בגדול ציר עם משחת מיסו, אבל זאת יותר וואריציה מאשר כל דבר אחר.

לאכול ראמן בטוקיו זה המקבילה היפנית לניגוב חומוס – מן מאכל עממי פופולרי שלא משנה לאיזה ראמן ג'וינט תכנסו, רוב הסיכויים שתמצאו ראמן טעים ביותר. בניו יורק, עיר שבה הנדל"ן יקר ביותר הכלל הוא אפילו עוד יותר נכון כי מסעדות לא מוצלחות לא שורדות את מבחן הזמן, אם כי ישנן לא מעט ראמאניות שהפכו להיות טרנדיות ופופולריות מאוד – והתור והקהל בהתאם. לא משנה אם המסעדה עממית או טרנדית, נדיר שהמחיר של קערת ראמן שמספיקה להשביע סועד רעב ביותר תעלה יותר מ 15 דולר (ובדרך כלל אפילו פחות).

מה שעוד נחמד באכילת קערת ראמן זה שכללי הנימוס מחייבים שאיבה קולנית של האטריות והמהדרין מוסיפים גם קולות מצמוץ ואנחות הנאה. (ככה זה לפחות בטוקיו. בניו יורק, יכול להיות שמישהו יסתכל עליכם בהבעת גועל, אבל בניו יורק כמעט תמיד מישהו מסתכל עליכם בהבעת גועל ככה שזה לא ממש משנה. מה שחשוב זה האמונה הפנימית היוקדת שאתם הצודקים והוא הטועה).

מבחינה לוגיסטית, את המקלות אחזו ביד ימין (או היד החזקה) על מנת להקל על שאיבת הטריות ושאר הדברים הטעימים המוצקים ואת הכף אחזו ביד שמאל כך שתוכלו גם לשתות את הציר הטעים בו זמנית ביחד עם האוכל. אם אתם אוחזים את המקלות ואת הכף כמו שהוסבר, הרי שהפכתם להיות ראמניים מדופלמים ואתם מוכנים לשלוח מבטים עילאים ומתנשאים אל עבר כל שאר הסועדים.

חיפוש קצר על המילים Ramen NYC יוביל אותכם לעשרות רשימות של הראמניות הטובות ביותר בניו יורק. כמו שאמרתי, אי אפשר ממש לטעות עם ראמן בניו יורק. ובכל זאת – הנה הרשימה שלי:

• איפודו ראמן היא אחת הראמניות המוכרות ביותר בניו יורק ומככבת בכמעט כל רשימה שמכבדת את עצמה – והתור בהתאם. קחו בחשבון סדר גודל של לפחות שעה לחכות בתור. הסניף המקורי נמצא באיסט ווילג' ולפני מספר שבועות נפתח סניף נוסף במיד טאון ווסט. נכון לימים אלו התור בסניף החדש קצת פחות פסיכי. (אבל רק קצת). סוג הראמן שהמקום מתמחה בו הוא טונקוצו ראמן (הגירסה המעט חלבית, זוכרים?) ואחד השילובים המעניינים ביותר הוא ראמן טונקוצו עם משחת שום שהופך את המרק לעיסה שחורה, טעימה, וריחנית ביותר.

באיפודו, האווירה היא חלק מהטעם של האוכל

• על טוטו ראמן כבר כתבתי פעם אבל שוב בקצרה – ראמניה מוכרת נוספת שהקטע שלה הוא שהמרק מוגש על בסיס ציר עוף.
• בהידה צ'אן ראמן העניינים מסובכים משום שאפשר לבחור את דרגת השומניות של המרק (טוקיו סטייל למביני עניין, וניו יורק סטייל – גירסה פחות שומנית לניו יורקרים פסיכים)  וגם את דרגת בישול האטריות – מאל דנטה עד עיסה סמיכה. גם פה ההתמחות היא מראמן מסוג טונקוצו.

וזאת רק דרגת השומניות הבינונית

• את מנקוי טיי הכרתי אחרי שהלכתי להרצאה על תולדות הראמן (איי שיט יו נוט) ושהמרצה אמר שזאת הראמניה האהובה עליו ביותר בגלל שהיא לא פופולרית ולא טרנדית ודיי באווירה משפחתית, שככה לדעתו ראמניות אמורות להיות. עוד יתרון – היא ממש קרובה לאיפודו ראמן ככה שזאת הופכת להיות ברירת מחדל כשקר בחוץ ואין חשק לעמוד המון בתור. האווירה משפחתית והראמן טעים.

אפילו אמא שלי אהבה פה את הראמן

• גם על מומופוקו נודל בר כבר כתבתי – וזה לא פלא לאור העובדה שדיוויד צ'אנג הוא אליל אישי שלי. תכלס זאת אחת הראמניות הראשונות בעיר שאכלתי בהן וככה בלי להתכוון הצבתי לעצמי סטנדרט גבוה להחריד.
• בטאראקאווה ראמן קרה הבלתי יאומן וסיימתי לאכול את כל קערת הראמן שלי עד הסוף. יותר משזה מעיד על התאבון שלי זה מעיד על איכות הראמן במקום. האווירה פושטית כיאה למסעדת פועלים אמיתית.
• ראמן בהרלם, במקום שנקרא ג'ין ראמן – ועוד בדיוק מתחת לגשר של הסאבווי, אבל יש שם ראמן קלאסי, איכותי ובעיקר מאוד טעים.
  

  נסעתם עד להארלם והחלטתם לאכול דווקא ראמן? ברכותיי, אתם פסיכים.

אם עוד לא אכלתם ראמן אני מפצירה בכם להצטרף לעדת המעריצים. אם אכלתם ואתם מכירים מקומות נוספים טובים – אנא ידעו אותי. בכל מקרה לאחר השאיבות, האנחות והסיפוק הגדול שבסיום אכילת קערה שלמה, השענו לאחור ואמרו לבן זוגכם "אוישי דס, נה?". אם המלצר במקרה מבין יפנית, תקבלו מחיאות כפיים.

ראמן!