(יש שתי הודעות מנהלתיות בסוף הפוסט)

***

שש עשרה למרץ. שש בבוקר. עדיין לא.

שבע עשרה למרץ, שש בבוקר. עדיין לא.

שמונה עשרה במרץ, שש בבוקר. הצלחה.

פיהקתי וחזרתי לישון, אבל רק כמה שעות אחרי כן כשהמוח ממש התחיל לתפקד קלטתי שעשיתי את הבלתי אפשרי: מסובך יותר מלמצוא מסעדה סבירה באזור טיימס סקוור ונדיר יותר מלא לחטוף קלקול קיבה אחרי דים-סאם ג'וינט מפוקפק בצ'יינהטאון, הצלחתי לעשות את בלתי אפשרי כמעט: הזמנתי מקומות לזוג במסעדה סופר טרנדית לשישי בערב.

שזה אגב יראה לכם כמה אני אוהבת את בעלי, כי ההזמנה לעיל נעשתה בשביל לחגוג את יום הולדתו, ארוע שבדרך כלל מצוין בחגיגות דיכאון ומלווה בהרבה אלכוהול כדי לסייע לתהליך העיבוד הנפשי שהוא גדל בשנה מתקרב למוות.

הסיבה שכל כך קשה להזמין מקום אגב הוא שהמסעדה הזאת צוינה כאחת המסעדות החדשות והטובות בעיר על ידי מספר מובילי דיעה כמו האינפטשואיישן והניו יורק טיימס (שניים כמובן אך ורק ל"טעים בניו יורק"). הקונספט של המסעדה הוא אוכל בסגנון קליפורניה, שאצל רבים מעורר אסוציאציה של ירקות רעננים ואוכל טעים ואילו אצלי משוייך מייד עם היפים-לכו-להסתפר ושאר יצורי-חוף-מערבי מאוסים כגון "אנשים שהעבודה היא לא מרכז החיים שלהם" ו-"טבעונים". אז זה די ברור שהזמנתי מקום רק כדי שנוכל לא להנות בכלל ולקטר הרבה שכידוע זאת פעילות אהובה ביותר של אוריאל (יומולדת, כבר אמרנו).

הגענו למסעדה וכבר העיצוב שלה קלקל לנו את התוכניות לא להנות. לא מואר מידי ולא חשוך מידי, עם מוזיקה נעימה ולא חזקה מידי, ומארחת חמודה שהושיבה אותנו תוך מספר שניות בשולחן פינתי רומנטי. שמנו לב גם למרחב המכובד שהיה ביננו לבין השולחן לידנו שהוא מאוד יוצא דופן בסצנה הניו יורקרית, מה שעוד יותר הקשה עלינו כי לא יכולנו לצותת לשיחות של אחרים ונאלצנו לדבר אחד עם השני (ועוד ביומולדת!).

המלצר החביב שלנו הסביר לנו על התפריט. אני שונאת שמסבירים לי על התפריט! תפריט, מטבעו אמור לעזור להבין מה יש לאכול במסעדה, ולהסביר את התפריט זה מעצבן בסדרי גודל דומים לקופאיות ששואלות אותך על מבצעים (או יותר גרוע, מבקשות שתתרום למשהו) אבל המלצר שלנו בחר פשוט להגיד לנו שהם ישמחו לחלק את כל המנות בין שנינו, ושרק נגיד מה אנחנו רוצים והוא כבר יסדר את הסדר שבו המנות יגיעו ככה שיהיה לנו הכי כיף וטעים. במיוחד שנאתי אותו כי הוא טען שלמרות שהפיצה סופר טעימה, היא תפוצץ אותנו ולא יהיה לנו מקם למנות אחרות שהן יותר מיוחדות וטעימות ואוריאל הסכים איתו ככה ששמרתי על הדיאטה ולא אכלתי פיצה (ביומולדת ).

ראשונים הגיעו באמת כמה ירקות נאים ורעננים שהתכוונתי לשנוא אבל היו כל כך טעימים והוצגו בצורה כל כך יפה שלא מצאתי דברים רעים להגיד עליהם. כולל הסלק דרך אגב, שהגיע עם גניבת עזים ורוטב שוקולד לבן עדין שאיזן את כל הטעמים החזקים של המנה הזאת, ופטרית מיטאקאה ענקית מטוגנת עם רוטב גבינה שהייתה קראנצ'ית ועם טעם של יער.

אחרי כן עוד הגיעו טרטר בקר עם פטריות וגרעיני חיטה (שתי תוספות שמעולם לא ראיתי ביחד עם טרטר אבל עכשיו כשכן ראיתי אני לא מבינה איך לא חשבו על זה לפני כן) וחצי מנה של פסטת קאצ'יו-פפה שזאת פסטה שהרוטב שלה עשוי בחלקו ממי הבישול של הפסטה. זאת פסטה מצד אחד עם מתכון נורא פשוט ובסיסי אבל מצד שני בגלל שיש כל כך מעט מרכיבים נורא חשוב שכל אחד מהם יהיה סופר איכותי ומבוצע בדיוק מושלם, ככה שלשמחתנו היה פה פוטנציאל פישול אדיר. אבל הפסטה דווקא הייתה סופר טעימה ככה שאפילו על זה לא יכולנו לקטר. המנה הנהדרת ביותר של הערב ללא ספק הייתה נתח חזרזיר שהוגש בליווי של בצלים ותאנים. הנתח היה לא מוכר לנו והמלצר הסביר שהשף חתך אותו פעם בטעות מהצוואר אבל בסוף יצא טוב ולכן הוא המשיך. אה-הא! הייתה פה טעות! אז מה אם היא הייתה מכוונת והמנה באמת הייתה מאוד מעניינת ועשויה היטב (אחרי כן במטבח ראיתי איך הם מכינים את המנה, הם פשוט תוקעים את הנתח הזה על מחבת ברזל סופר לוהטת) אבל עדיין, טעות! סוף סוף משהו לקטר עליו!

המלצר אגב, היה שמח וצוהל במידה יוצאת דופן, אפילו יותר ממה שחשבתי שמקובל בחוף המערבי (דמיינו דוגמנית באודישן בלוס אנג'לס) וכשחקרנו אותו לגבי שורשיו הוא גילה לנו שזה הערב האחרון שלו במסעדה, מה שהיה עושה גם אותי שמחה אם הייתי עוסקת במקצוע נוראי כמו מלצרות, אבל הוא גם חלק שהוא הולך למלצר במסעדה אחרת, מה ששוב עורר אצלנו מבטי תמיהה. מה הסיכוי שניפול על מסעדה שבה המלצרים שאוהבים ונהנים מהעבודה שלהם? (ועוד ביומולדת?????).

שתינו תה לקינוח והתבעסנו על הערב הסופר מוצלח וטעים. אפילו החשבון לא ביעס אותנו יותר מידי. בקיצור, כדאי ללכת לאפלנד רק אם אין ממש בא לכם להנות מאווירה נעימה ומאוכל טעים ובשום פנים לא ביומולדת. שנה הבאה נשארים בבית.

***

השורה התחתונה: 143 דולר (מתוך זה 25 על דרינקים) זה לא זול, אבל גם ממש לא יקר ביחס למה שמקבלים בחזרה.

לפרטים נוספים: אפלנד, פארק אבניו סאות מספר 135.

***

שתי הודעות מנהלתיות קצרות:

1 –  בעמוד הפייסבוק של טעים בניו יורק יש חידה שכבר כמה ימים היא ללא פתרון. נסו את כוחכם כאן.

2 – לפרוייקט חדש שאני עובדת עליו אני מחפשת אנשים עם גישה לקומות גבוהות בבנינים באזור ה financial district ובמיוחד עם נוף לכיוון ברוקלין. אתם עובדים/גרים בבניין גבוה באזור? עשו מצווה וצרו איתי קשר.