אחד הסימנים שהפכת להיות ניו יורקרי אמיתי הוא כשאתה מתחיל להתלונן על הסאבווי (במקום, אתם יודעים, להעריך תחבורה ציבורית יעילה וזולה שעובדת 24 שעות ביממה וזה). אני כבר הספקתי לאהוב את הסאבווי, לשנוא, ולחזור לאהוב אחרי שלמדתי עוד על הסודות הכמוסים שלה, והנה החמישה הראשונים לפניכם (חמשת הנוספים יתפרסמו בשבוע הבא).

סוד ראשון: התחנה הסודית הכי מפורסמת בניו יורק (ואיך אפשר לראות אותה)

תחנת City Hall מפורסמת בכך שהייתה התחנה הראשונה שממנה יצאה הנסיעה הראשונה במערכת הרכבת התחתית של ניו יורק. מסופר כי הרכבת הראשונה יצאה לדרך  באוקטובר 1904 בדיוק בשעה 2:35 אחה"צ, והכיוס הראשון נרשם פחות משעה לאחר מכן. התחנה מיוחדת מפני שהיא נבנתה בארכיטקטורה בסגנון רומנסק, שלוותה באבני מוזיאקה יפות,  קשתות, גרם מדרגות מלכותי ומנורות יוקרה שהשתלשלו מהתקרה (בניגוד לתחנות יותר מודרניות שנבנו בארכיטקטורה בסגנון מכוער ושיוו לתחנות מראה של בית כלא). חלק מהסיבות שבניית התחנה לוותה בכל כך הרבה תשומת לב הייתה כדי למשוך אנשים להשתמש במערכת הסבווי החדשה.

התחנה היפה נסגרה ב 1945 מכיוון שעברו להשתמש ברכבות ארוכות יותר, והמבנה המעוגל של התחנה הקשה על הרכבות להעלות ולהוריד נוסעים. מה גם, שתחנת גשר ברוקלין נבנתה בסמוך אליה ובגלל שהמעבר לקווים אחרים היה יותר נוח מהתחנה האחרת, חלה ממילא ירידה בכמות הנוסעים שהשתמשו בתחנת סיטי הול – אז כבר היה יותר נוח לסגור אותה במקום להרחיב אותה.

ניתן היום להגיע לתחנה אם ורק אם אתם חברים ב Transit Museum , בעלות של 65 דולר לשנה (לזוג) ולהצטרף לסיור המודרך שמאורגן מספר פעמים בשנה (והכרטיסים נגמרים כמעט תמיד תוך שעות ספורות). אלטרנטיבית, אפשר ליסוע על קו מספר 6 לכיוון דרום ולהישאר בתוך הרכבת אחרי שיורדים הנוסעים בתחנה האחרונה. כל הרכבות בקו מספר שש משתמשות בפסים הישנים של תחנת city hall כדי להסתובב ולהתחיל את המסלול מחדש לכיוון צפון, ואם תישארו ברכבת ותצמידו את העיניים לחלונות בצד ימין של הקרון תוכלו לראות לכמה רגעים את התחנה האלגנטית הישנה.

 

סוד שני:  מי מצביע לכיוון התקרה, ולמה (אחרי ששמים לב לזה, אי אפשר לא לשים לב)

בכל תחנה ובכל רציף אם תעמדו בערך באמצע הרציף תוכלו לראות מחובר לתקרה שלט שחור/לבן, בדומה לשלטים מחזירי אור שיש בכבישים. השלט שם כדי לסמן את אמצע המסילה כדי שהקונדקטור (שנמצא במרכז הרכבת) יוכל לוודא שהרכבת אכן נעצרה בדיוק באמצע הרציף.

הרציפים בניו יורק כל כך קטנים שמספיק שהרכבת נעצרה כמה מטרים לא באמצע והנוסעים בתחילת הרכבת או בסופה לא יוכלו לרדת לרציף. כל זה טוב ויפה אבל מה שיותר מגניב זה שהקונדקטורים מחויבים להצביע עם היד על השלט, כדי לאשר שהם אכן ראו אותו למטרות בטיחות. עשו ניסוי: פעם הבאה שאתם מחכים לרכבת, מצאו את שלט הזברה וחכו לראות את ההצבעה המפורסמת. הקונדקטורים חייבים להצביע עליו בכל עצירה בכל תחנה בכל קו (ורובם מנסים נואשות להעמיד פנים שהם לא עושים את זה).

כפי שאמרתי, ברגע שמתחילים לשים לב אי אפשר לא לשים לב יותר. והנה כמה שלקחו את זה לשלב הבא:

סוד שלישי: גם לרכבת יש אופנת וינטג'

שבוע האופנה של הרכבת מגיע לקראת חג המולד, שבהם קווים מסוימים בסופי שבוע מדגמנים את אופנת הוינטג' של הרכבת, כלומר, בחלק מהקווים נוסעת רכבת שמורכבת מקרונות משנות ה 20, שנות השלושים ושנות הארבעים של המאה העשרים. אפשר ממש ליסוע ברכבת  החגיגית ולעבור בין כל הקרונות ההיסטורים. מה שעוד יותר כיף זה שהקרונות שומרו במצב מצוין, כולל הפרסומות והשלטים של אותה תקופה. לא נדיר לראות נוסעים מחכים במיוחד לרכבות האלה בתקופת החגים ומוחאים כפיים כשהיא מגיעה לתחנה. (כלומר, אני).

אם חשקה נפשכם בנסיעת רכבת וינטג' עקבו אחרי הודעות ה MTA לקראת חודש דצמבר (הרכבת נוסעת בדרך כלל בימי ראשון).

סוד רביעי: מי שמביט בי מבחוץ לא יודע מי אני

איי שם בברוקלין מסתתר בניין רגיל למראה מבחוץ, אבל הוא בעצם מסווה כניסה לתחנת שירות של הרכבת. הכניסה עוצבה כבניין רגיל למראה על מנת לא להפחיד את התושבים. כשהעניין נחשף ב 2010 נציגי הממשל טענו שהפרסום עלול לפגוע בביטחון הרכבת, אבל אפילו עד היום עוד ניתן לראות את הבניין בגוגל מפס ללא כל חשש:

סוד חמישי: מה הקשר בין סאבווי לפיצה?

האמת שהקשר הוא פשוט מאוד: מאז פתיחת הסאבווי בתחילת המאה העשרים ועד היום (למעלה ממאה שנים), מחיר נסיעה בודדת ברכבת היה תמיד דומה למחיר הממוצע של משולש פיצה בעיר. כשאחד עלה, השני גם עלה ולהפך. התופעה ידוע גם כעיקרון הפיצה ואפילו הוקדש לה ערך משלה בוויקיפדיה ונוצר מודל אשר מסוגל לחזות בצורה דיי מדויקת עליה במחירי הנסיעה ברכבת התחתית.

עד כאן להיום עם סודות הרכבת התחתית. בשבוע הבא נמשיך עוד חמישה סודות נוספים ובין היתר נלמד מה מוזר במפה של הסאבווי, מה השם של הקו החדש שנבנה בשדרה השנייה ובאיזה מסדרון מפורסמים שלטים שקוראים לנוסעים לחזור הבייתה במקום ללכת לעבודה.

לחלק ב' של הפוסט.