מפלצת הספגטי המעופפת עשתה עימנו חסד הערב. עבר על אוריאל יום קשה מאוד היום כי הוא נאלץ להיות במשרד ולעבוד במשך שעה וחצי. מכיוון שאוכל איטלקי הוא ללא ספק אוכל הניחומים האולטימטיבי החלטנו לחזור לאיטלקיה השכונתית לארוחת ערב. ג'נרו צויינה (לא לטובה) השנה במדריך המסעדות של הניו יורק מגזין כמסעדה שעפה מהמאייה הפותחת משום שהיא לא הצליחה להתעדכן עם השנים. דווקא ברגעים קשים במיוחד (עשו לאוריאל גם בדיקת דם והוא היה קצת חיוור) מה שאנחנו אוהבים לאכול זה אוכל טעים ולא מתחכם.
רצינו פשוט וטעים, קיבלנו פשוט וטעים + הפולנטה הטעימה ביקום(חוץ מזאת של אבי) :
אחרי שתי ראשונות, שתי מנות פסטה לעיקריות, לחם, זיתים מטוגנים (קונספט מהפכני) ויין כבר לא היה לנו מקום לקינוחים, מה גם שלא נפלנו מאף אחד מהם בפעמים הקודמות שהיינו שם. במקום, עשינו טיול רגלי הבייתה לתמיכה בתהליך העיכול ועברנו בסופר השכונתי להגיד לילה טוב ללובסטרים ולקנות גלידה.
לילה טוב לובסטרים!
איך מנחשים שהאוכל היה טעים? כשהגענו הבייתה, לא הספקתי להכניס את הגלידה לפריזר ואוריאל כבר נרדם על הספה. לאוכל איטלקי בכלליות יש השפעה כזאת, אבל עם אוכל איטלקי טעים במיוחד אתה גם נרדם עם חיוך. תודה מהס"מ! ראמן.
שורה תחתונה: טעים
פרטים נוספים: לא ניתן להזמין מקום מראש (טרנד היפסטרי מעצבן בכל המסעדות פה לאחרונה), לא ניתן לשלם בכרטיס אשראי. החשבון לשתי ראשונות + שתי מנות פסטה + שתי כוסות יין ללא טיפ: 88 דולר (מתוך זה 31 דולר על היין).
לקריאה נוספת: Gennaro, שדרת אמסטרדם 665 (בין 92 ל 93).
עד עכשיו זה הפוסט המועדף עליי. איזה יין שתיתם??
אוריאל שתה ברולו ואני שתיתי פאלאצו דה לה טורה (בכוסות).