דעתי קצת הוסחה מהקווסט הגדול שפצחתי בו למציאת ההמבורגר האולטימטיבי על ידי כל מיני מאכלים אסייתים ויפנים בפרט שהעיר התברכה בהם אבל אני חושבת שאפשר להבין את זה ביחס לכך שעם כל הכבוד להמבורגר, בכל זאת זה מאכל שהייתי אוכלת על בסיס דיי קבוע בישראל. בהקשר הזה זה טוב שאסף הגיע לבקר כי הוא גר עכשיו בהונג קונג ודברים טריוואילים כמו עגלות דים סאם לא מרשימים אותו כמו את שאר האורחים שבאים לבקר ואנחנו גוררים לשם ולכן הייתה לנו הזדמנות לחזור לקווסט ההמבורגרים.

במקרה שלנו ההחלטה נפלה על ללכת לבורגר ג'וינט שאמור להיות פנינה סודית במיוחד ליודעי דבר בעיר. אני לא יודעת מה ההרגשה שלכם לגבי פנינים סודיות אבל התור שעמדנו בו במשך כשעה היה קצת ארוך מכדי להגדיר אותו סודי במיוחד. אולי הסודיות קשורה לזה שהמקום נמצא בלובי של בית מלון חמישה כוכבים אלגנטי במערב העיר ומוסתר מאחורי  ווילונות כך שגם אם אתה רוצה לעמוד בתור צריך קודם למצוא אותו. אגב, אני שמעתי על המקום הזה מתומר שנמצא רק שבוע בעיר וכבר יודע על כל מה שמגניב בה. מה שבסוף הסגיר את מיקום המסעדה זה זה:

רמז דק

הניגוד שבין הלובי האלגנטי והמודרני של המלון לעומת הדיינר הקטן והפשוט שנמצא בה כל כך סותר אחד את השני שאני דיי בטוחה שמישהו עמל מאוד קשה ליצור את הניגוד הזה. קירות "עץ" ותאי ישיבה מפלסטיק של שנות השישים תורמים להרגשה הבייתית של המסעדה, מה גם שמיני סלבריטאים חותמים את שמם על הקיר, וגם כמה שכנראה פחות סלבריטאים מאחרים.

תור תור תור

אגב, המילה מסעדה כנראה מתארת באופן מאוד מאוד כללי את המקום שיש לך בו בחירה בין המבורגר לצ'יזבורגר וזהו. אפשר בצד להזמין צ'יפס שמגיע חמים ופריך בתוך שקית אוכל חומה ויש גם בירה. אוריאל, שלא שותה בירה דאג מאוד לגבי עניין השתייה אבל הוא גילה שבחמש דולר אפשר לקנת כוס מרלו אמריקאי שנמזג לתוך כוס פלסטיק מקופסת קרטון של יין. אין כמו לשתות יין מרלו אמריקאי וחמים מתוך כוס פלסטיק שנמזג בקופסת קרטון שמכילה יין. להפתעתו, ובעצם להפתעת כל היושבים שולחן אוריאל הכריז שזה היין האמריקאי הטעים ביותר שהוא שתה מימיו. אוריאל גם מאוד אהב את ההמבורגר שהגיע עשוי מדיום בלחמנייה רכה למרות ששאר היושבים בשולחן הסכימו שהוא דיי ככה ככה. זותומרת, טעים, אבל לא יוצא מהכלל טעים.ליתר דיוק – בסגנון אגאדיר טעים.

נום נום נום

הדיון הפילוסופי שהתפתח כלל שאלות לגבי האם העובדה שפשוט אנחנו גרים כבר כמה חודשי ם בארה"ב ולכן הסטנדרטים שלנו כבר גבוהים יותר בכל הנוגע לבשר ומה מידת ההשפעה שיש לעמידה בתור על טעם האוכל. אסף סיפר לנו שבהונג קונג הוא למד שעדיף לא לשאול שאלות מיותרות על האוכל ופשוט לאכול אותו.

סיימנו לשתות את הבירות שלנו ויצאנו חזרה לאוויר הלח והרטוב של ניו יורק. אסף אמר שגם זה מתגמד לעומת המזג אוויר הלח במיוחד של הונג קונג. סחטנו ממנו הבטחה לקחת אותנו לאכול דים סאם כשיום אחד נגיע גם אנחנו להונג קונג. עד אז, נסתפק בגותהם.

שורה תחתונה: אוריאל חשב שזה אחד ההמבורגרים הטעימים ביותר בניו יורק. כל השאר אמרו שהוא רק בסדר. המבורגר וצ'יפס בבערך 10 דולר וקנקן בירה לכל השולחן ב16 דולר.

לפרטים נוספים: הבורגר ג'וינט, בתוך הלובי של מלון פרקר מרידיאן. נכנסים דרך הלובי הראשי, הולכים ישר ופונים שמאלה ליד הוילונות האדומים עד שרואים את השלט של ההמבורגר. 119 רחוב 59 ווסט, בין השדרה השישית לשביעית.