במקרה יצא והשבוע ביקרתי במולדת לרגל חתונה של חברה (ושוב המון המון המון מזל טוב לקורל ומשה המקסימים, מתים עליכם!) ככה שיצא לי לחוות את אירועי היממות האחרונות באופן אישי. בזמן שאני כותבת את הפוסט אני כבר בדרכי בחזרה לניו יורק אבל ליבי עם תל אביב ולכן החלטתי לרתום את הבלוג לטובת התמיכה בעורף ומהי דרך טובה יותר מאשר לענות על שאלות של קוראים שהם בכלל לא שאלו, דרך שאלות מוזרות שצצו בתוצאות החיפוש של הבלוג. הבה ונתחיל:

 

"המברוגר בשדרה 2 רחוב 73"

אני נוטה לחשוב שהאיות הלא נכון של המילה "המבורגר" נגרם כנראה עקב התרגשות יתר של הכותב אם כי ייתכן שזהו נס מאת חתולו-של-תקרה שכן בדיוק לפני כמה שבועות אוריאל ואני ביקרנו במסגרת פסטיבל היום הולדת שלי בעוד מקום שנטען שבו מגישים את ההמבורגר הטוב בניו יורק הממוקם בשדרה השלישית בין רחוב 74 ל 75. אני נוטה לחושב שזוהי כנראה כוונת המשורר משום שבפינה של 2 ו 73 ישנם חנות צדקה, בר ספורט, בנק ופיצריה. בכל מקרה, המקום המדובר נקרא JG Melon ומקושט במאות תמונות ופסלים של מלונים. (מלון כמו הפרי, לא מלון כמו מקום לישון בו).

יש לי חיבה למקומות כאלה שבהם יש תפריט תמציתי ומדויק: יש בחירה בין המבורגר לצ'יזבורגר ויש גם ציפס וכמה קינוחים. לאוריאל יש חיבה למקומות כאלה כי יש שם בר מלא וזמן המתנה ממוצע של חצי שעה, שמאפשר לבדוק מקרוב את עניין הבר המלא. אז למרות שלמקום היו נתוני פתיחה מעולים ההמבורגר היה רק בסדר. בדיעבד, כשרק עברתי לפה היו כנראה המון המבורגריות שהיו כנראה בערך באותה רמה שלגמרי התלהבתי מהן, אבל אחרי איזה שנה פה צריך קצת יותר מזה בשביל לרגש אותי. בקיצור, נחמד אם אתם באזור ומחפשים ארוחה זריזה וטעימה, או אם יש לכם פטיש נסתר למלונים.

JG Melon (אין להם אתר אבל זה אלה. אידבתי את הקבלה אבל אם זכרוני אינו מטעה אותי מדובר פה בסדר גודל של 15-20 דולר להמבורגר וצ'יפס).

 

"הדים סאם הראשון בניו יורק"

אני כבר מפחדת לכתוב על דימסמיות כי יש כמה קוראים שכבר בטוחים שעוד שנייה אני משנה את השם של הבלוג ל"טעים בשאנגחאי" וכבר העירו לי על זה אבל תכל'ס מה הם מבינים, לאכול ו/או לכתוב על דים סאם זה תמיד טוב. אז חוץ משלל הדימסמיות שכבר סיפרתי לכם עליהם הייתי גם ב nom wah tea parlor, הדימסמיה הראשונה של ניו יורק שנפתחה ב 1920, ויש מצב שלא ניקו את הסירים עוד מאז. זוהי דימסמיה מהסוג שבו ממלאים את הפריטים הרצויים מהתפריט וללא עגלות (עגלות זה לחלשים) אבל מלבד ההיסטוריה והאותנטיות פחות התרשמתי מהמגוון ביחד למקומות אחרים.

דווקא תומר שתמיד מוכן לבוא איתי לאכול דים סאמים אהב אבל הוא עוד היה קצת מגו'טלג. מה גם, שיש לו חיבה לא ברורה ולא מסוברת לשנוזלים, שזה אטריית אורז רחבה מקופלת במילוי/ציפוי בצל ירוק ושאר ירוקים. לאחרונה אין לי בעייה כל כך גדולה עם ירוקים, אבל אני אוהבת את הירוקים שלי כשאינם נוטפי שמן. בכולופן, אמנם נום וואה טי פרלור נחשבת אחת הדימסמיות המסורתיות ביותר ויש לזה ערך רגשי (שלא לומר תיירותי) ,אבל הפייבוריטית החדשה שלי נמצאת כמעט מעבר לפינה (יוצאים מנום וואה טי פרלור והולכים ישר, חוצים את הכביש ומגיעים) והיא נקראת דים סאם גו גו. מלבד העובדה שכל פעם שאני באה לשם אני מזמזמת לעצמי בלב את וויק מי אפ ביפור יו גוגו (בלב, כי אוריאל לא מרשה לי לשיר בקול רם) יש שם גם דים סאמים וורודים. מכירים את זה שאתם יושבים בבית בערב שישי ותוך כדי שיטוט באינטרנט מגלים שיש בעולם דימסאמים וורודים ובאותה רגע ממש אתם מגלים אמת צרופה על עצמכם והיא שמסתבר שחלום חיים שלכם הוא לאכול דים סאמים וורודים ואתם משגעים את כל העולם (אוריאל) עד שכל העולם (אוריאל) מסכים לבוא איתכם שוב לצ'ינה טאון לאכול דים סאם למרות שהוא נשבע שלעולם הוא לא הולך לשם שוב (החודש)? בקיצור, דים סאם גוגו הוא לגמרי הפייבוריט החדש שלי וגם אליו כמו אל שאר הדימסאמיות כדאי להגיע מוקדם ורעבים.

באינסטנס ספציפי היינו שם ששה אנשים וחלקנו עשרות וארניקס דימסמים קטנים וטעימים והחשבון כמובן יצא 12 דולר לראש. אליפות.

נום מה תי פרלור (הפחות מומלץ).

דים סאם גוגו(שיותר אהבתי)

 

"מסעדה שמגישה רק סטייק וצ'יפס"

זאת זותי. (וכתבתי עליה פה)

 

"כיצד ניתן להטעין אייפון בניו יורק"

ובכן, השיטה המסורתית היא לקחת מטען ומתאם חשמל, לחבר את כל העסק ביחד לחשמל המקומי ולחכות מספר דקות. אלטרנטיבית, אפשר לבקש מהברמן בנחמדות שיטעין את האייפון בשקע שבבר כי ממילא אתם רואים שהוא מטעין את האייפון שלו אבל מה שלא תעשו שום פנים ואופן אל תתחילו לנהל דיון על למי יש את אוסף הפורנו המקיף ביותר באייפון שלו, במיוחד לא כשמנהל המשמרת הסבון עומד מאחרוי הברמן החביב. מה שעדיף לעשות זה להניח את הטלפון על השטיחים החדשים האלה ולפזר מלמעלה קצת אבקת חשמל.

 

"מה מבשלים בחורף בניו יורק"

תיירים.

מאחלת שבוע קל ושקט לכולם. למי שרוצה, יש לנו חדר אורחים וספה וחתולים פנויים, ואוריאל מבשל יופי של אוכל.