היו לנו שפע של אורחים בזמן האחרון, אבל הכי אנחנו אוהבים שאמהות באות לבקר, ובזמן האחרון באה גם אמא של אוריאל וגם אמא שלי. מלבד מוזיאונים ושופינג וחיבוקים יש הרבה להספיק והרבה לאכול בעיר ובגלל שאמהות אוהבות ירקות לקחנו את שתיהן למקדש הטבע של ז'אן ז'ורג, הלא הוא ABC Kitchen.

אגב אמהות, אמא שלי אף פעם לא הכריחה אותי לאכול ובתור ילדה טמבלית פיתחתי ונדטה אישית נגד כל דבר עם טעם וככה יצא שהפעם הראשונה בחיים שלי שטעמתי עגבניה הייתי כבר מבוגרת, וליתר דיוק – בת 28. העגבניה לעיל נאכלה אגב באיטליה ככה שיצא שהסטדנרטים שלי לגבי ירקות הם גבוהים במיוחד. בישראל זה עוד היה נסבל בגלל שהשוק היה ממש ליד הבית אבל מאז שעברנו לניו יורק התחלנו להרגיש חוסר משווע בירקות איכותיים, שכן בדיוק כמו האמריקאים עצמם – הירקות פה מלאים בנפח ולוקים בתוכן.

אז אמהות אוהבות ירקות ולכן לוקחים אותן למקום היחידי בניו יורק שאנחנו מכירים שיש בו ירקות מדהימים. כדי להגיע לאוכל צריך להתגבר על קטע קצת פלצני של מסעדה אורגנית, ירוקה, בקונספט של "מהחווה לשולחן" ותפריטים שנעשו ממאה אחוז נייר ממוחזר, הצלחות ממאה אחוז קיא של פרות והכוסות מנזלת של עיזים (בעבודת יד כמובן).

התפריט גם במבט ראשון לא נראה מלהיב. מה יש להתלהב ממרק גספצ'ו או סלט גזר?

אז זהו, שהגספצ'ו והסלט גזר, לכל אחד מהם טעמים כל כך ירקותיים שאם היו לוקחים אותי לכאן בתור ילדה קטנה יתכן שהייתה נמנע איבה שנמשכה שנים ביני לבין דברים שיוצאים מהאדמה. באמת, למרק יש טעם טהור ומופלא של עגבניה, לגזר יש טעם מתקתק של גזר ואני דיי בטוחה שפרומתאוס מתענה לאללה היום על זה שהוא גנב את האבוקדו מהאלים ונתן אותו לבני האנוש.

כבר הרבה זמן אני מכירה ואוהבת את המסעדה הזאת אבל הבעייה היא שהמסעדה קצת חשוכה שתמיד יוצא איכשהוא שאנחנו מגיעים לשם בשלישיה ותמיד מושיבים אותנו באותו מקום בדיוק ליד עמוד שחוסם כמעט כל מעט אור שכבר היה קיים. בפעם האחרונה אמא של אוריאל התמרדה ולכן ביקשנו שיעבירו אותנו למקום קצת יותר מואר ככה שנוצרה לי הזדמנות נדירה אשכרה לצלם את המנות כדי לכתוב פוסט.

הלא יאומן – גם אוריאל וגם אני הזמנו סלטים למנה ראשונה

התמונות עושות קצת עוול לאוכל, שכשאוכלים אותו מרגישים כאילו קשת בענן (בטעם גזר) נחתה לכם עכשיו בפה וכאילו עגבנית אמברוזיה הונחה לפניכם על השולחן. שתבינו שגם אני וגם אוריאל הזמנו סלטים למנה ראשונה. ושהיו לי כמה ימים לפני פנטזיות על הסלטים שלהם. כזה טעים.

שלא תבינו אותי לא נכון – זאת בשום פנים ואופן לא מסעדה צמחונית. אוריאל עד היום מספר על החזרזירון הטעים שהוא אכל ואמא של אוריאל בכלל עפה על הדג ברוטב עשבים כלשהם שהיא אכלה. גם גזרת הקינוחים מצוינת, אם כי באמת שעדיף לנשנש עוד צנונית מאשר סתם קינוח.

אני חושבת החלטתי לסיים באופן רשמי את המלחמה הקרה בירקות. כל עוד ז'אן ז'ורג' מכין לי אותם.

השורה התחתונה: טעים אבל יקר (לא מאוד נורא ביחס למחירי ניו יורק אבל ממש לא זול).  ארוחה לשלושה אנשים (שאחד מהם היא אמא של אוריאל והיא לא אוכלת הרבה) אבל כולל קוקטלים לכולנו עלתה באזור ה 200 דולר.

לפרטים נוספים: אייביסי קיטשן,  אזור יוניון סקוור