לא יודעת אם אנתוני בורדיין הוא טבח טוב, אבל מה שבטוח – הוא מספר סיפורים מאוד מעניינים. אוריאל ואני התמכרנו לאחרונה לתוכנית החדשה שלו שמופקת על ידי CNN ונקראת Parts Unknown. בגדול, טוני עושה את מה שהוא עושה ממילא, כלומר, משתכר וזולל אוכל, אבל הפעם הוא עושה את זה במקומות נידחים במיוחד בעולם (כמו קולומביה, רוסיה, האמזונס ודטרויט).

הבעייה היחידה עם התוכנית היא שהיא עושה אותי רעבה. ומסוקרנת. ככה שעכשיו אני גם רוצה ליסוע לפרו לחופשה (בניגוד לדעתו של אוריאל שרוצה ליסוע למקום שיש בו תרבות וסיביליצזיה, כלומר, אירופה). וגם רעבה.

…וכך יצא שמצאנו את עצמנו ביום שישי בערב במסעדה פרוויאנית.

המטבח הפרוויאני מאוד מעניין בגלל שהוא משתמש בחומרי גלם מקומים וייחודים לפרו וניזון מהשפעות אינקה, ספרדיות, סיניות, וגם אירופאיות. מה שזה אומר זה בעיקר שלא הבנתי חצי מהמילים בתפריט, שלזוג סנובים כמונו זאת הייתה פגיעה קשה ביותר באגו. אוריאל מייד הזמין פיסקו סאואר כדי להתאושש. הפיסקו הגיע ספק נוזל ספק קציפה, ואחרי שרחרחתי אותו בחשדנות (וגיליתי שיש בו חלבון לא מבושל) אני התאוששתי עם אופציה יותר בטוחה שכללה סנגרייה.

בתפריט עצמו יש מלא סביצ'ה (יאי!) ומנות קטנות להתחלק בהם (יאי!) ועוד המצאה שנקראת "פינת השף", שכוללת מנות זמניות וניסיוניות של השף. החלטנו להתנסות בהכל.
ראשית, התחלנו עם סביצ'ה קורבינה (סוג של דג) עם בצל וליים, שהיה קצת פיקנטי ומאוד עסיסי, וכלל אג'י רוקוטו, שגיליתי שזה סוג של פלפל. נשנשנו סלט סלק-אבוקדו, שהיה גם טעים וגם יפה, אבל אני משוחדת לגבי כל אוכל שהוא סגול ו/או וורוד.

אחרי כן הגיעו האמפנדס, שהיו ממולאים בתירס, גבינה, כוסברה ואג'י אמארילו (שגיליתי שזה סוג אחר של פלפל). היה גם צו'קלו, שזה סוג של תירס פרוויאני שמשרים אותו במים והוא הופך שקוף ונפוח) שליוה שני שיפודים של האנגר סטייק.

לפי הניסיון שלי עד כה (שכולל מסעדה פרוויאנית אחת), אם יש מילים שאתם לא מכירים בתפריט רוב הסיכויים שזה או דג או פלפל.

כיף להיות במסעדה עם אוכל מעניין ככה שהחלטנו להישאר לקינוחים. כשעיינתי בתפריט הקינוחים גיליתי שאני אוכל להגשים את חלום חיי ולאכול גלידת קינואה (חלום חיי שנוצר שתי דקות קודם לכן), תארו לעצמכם מה רבה הייתה האכזבה כשנאמר לי שאין את המנה הזאת כרגע. אבל מלבד התקלה הקטנה הזאת, ושירות קצת איטי הייתה חוויה מאוד מוצלחת.

עכשיו אחרי שביססנו שאוכל פרוויאני זה טעים, היעד הבא לחופשה יהיה לימה (או צרפת, הדיונים בנושא עדיין נמשכים).

 השורה התחתונה: 98 דולר (אחרי מס, לפני טיפ) (מתוך זה רק 22 על דרינקים).  לא זול, אבל לא מאוד יקר.

לפרטים נוספים: ראימי, רחוב ווסט 24 מספר 43