יש אנשים שכל מה שהם רוצים לעשות כשהם חוזרים הבייתה אחרי טיסה ארוכה זה להתקלח, לזחול לפיג'מה, להתרווח על הספה ביחד עם החתולים ולתהות על מר גורלם שגורם להם ליסוע למקומות נידחים ועלומי שם כמו קליבלנד, אוהיו או בנטוויל, ארקסנו.

ובכן, גיא הוא לא אחד מהאנשים האלה.הוא פיזז לביתנו בעליצות ומדיף ניחוח מוסק גברי, כאילו לא יצא עכשיו מטיסה של 16 שעות, או גרוע מזה, המתנה בתור לביקורת דרכונים בגהנום בשדה התעופה ג'ייאףקיי.

"אז מה, יש איזה מסיבה טובה באזור?" שאל, והדגים את חוסר ההכרות המשווע שלו עם ניו יורק. האפר ווסט סייד לא ראה מסיבה מאז שנות השבעים, כשהג'אנקים היו הולכים מכות עם ההומלסים, ואת חוסר ההכרות המשווע שלנו איתנו, שאנחנו לא מגניבים ובכלל לא יודעים מה זה מסיבה.

במקום, הצענו שנלך לאכול משהו. (אוריאל הציע שנלך לשתות משהו, האוכל היה התפשרות כדי שגם אני אצטרף). במהרה כבר מצאנו את עצמנו בווסט ווילג', מנשנשים צדפות ושאר פירות ים במרמייד אוייסטר בר, בגלל שגיא אמר שמתחשק לו אוכל קליל.

"…אז בתיה (שם בדוי) מכל המקומות בעולם הגענו איכשהוא לפארק הלאומי ברמת גן ומצאנו איזה ספסל נטוש להתחיל בו את העניינים שלנו כשפתאום אני רואה מולי טווס. תקשיב, זה היה חוויה. היא גמרה איזה עשר פעמים, כמעט איחרתי לפגישה שהייתה לי בשמונה בבוקר בנתניה" גיא סיפר בזמן שנשנשנו מגש אוייסטרים עם צדפות מהחוף המזרחי וגם כמה מהחוף המערבי שהמלצר החביב שלנו בחר עבורנו. התפריט של המקום מאוד קז'ואל ויש בו מנות קטנות, גדולות, נשנושים, צדפות והכל במיוחד להתחלק עם שאר יושבי השולחן. הזמנו עוד חצי תריסר צדפות בזמן שגיא ואוריאל התלבטו איזה יין להזמין. זה הזמן גם לציין שישבנו במרפסת הנחמדה שיש במקום, וחלק מהסיבה שהדיון התארך היה כי גיא ואוריאל היו עסוקים בצפייה בתהלוכה המסקרנת שהיא החומר האנושי (והנשי) שצועד במרחבי הכפר המערבי. אני ראיתי איש הולך עם חתול על הראש.

"…נילי(שם בדוי) התחילה לשלוח ידיים כבר באוטו אבל הייתה לי פגישה בבוקר ברמת החייל אז הסעתי אותה הבייתה. איך שאני מגיעה לבית שלי אני מגלה ששכחתי את המפתחות אצלה אז הייתי צריך לחזור אליה בסוף ומפה לשם איחרתי לפגישה בבוקר ברמת החייל…." . את הסיפור על נילי ליווינו בשלושה טאקוס טונה, שהיו פריכים ומעט חמוצים וחריפים, עם נתחי טונה עסיסיים לרפד קצת את הקיבה מהיין ששתינו.

"יעל(שם בדוי) התחילה לדמם וזה הלחיץ אותה אז היא לקחה את הסדין ואמרה שהיא תחזיר לי אותו מכובס. עד היום אני עוד מחכה. אני אומר לך, אי אפשר לסמוך עוד על אנשים". יעל וסיפורה הטרגי-קומי ליוו אותנו בזמן שקציצות הלובסטר תירס הגיעו לשולחן. הן היו מטוגנות (שזה כבר טוב) ומתובלנות היטב, ואפילו אני שפחות אוהבת לובסטר אהבתי אותם מאוד, כי הם הזכירו לי קצת את הקציצות של נוף ילדותי (אם נוף ילדותי היה בעיירת חוף בדרום סיציליה).

ככה זה כשיוצאים עם בן מלוכה. הכל לארג'. מזמינים אפילו שתי מנות של צ'יפס, שותים עוד בקבוק יין.

בסוף הארוחה מקבלים דג צלופן קטן שאמורים להחזיק על כף היד. אם הוא מתקפל כלפי מעלה משני צדדיו, צפוייה לך אהבה גדולה בעתידך. שיכורים שבעים ומרוצים חזרנו הבייתה. כשהגענו הבייתה שאלתי את גיא אם הדג שלו התקפל בשני הצדדים.

"יש לי מחר בבוקר פגישה במיד טאון" הוא ענה.

***

השורה התחתונה: 217 דולר (מתוך זה 62 על האלכוהול) ממקם את המסעדה בתחום הבינוני מבחינת מחיר, אבל אנחנו גם אכלנו כמות בלתי סבירה של אוכל. המקום גם מאוד מתאים סתם לנשנוש אוייסטרים וכוס יין כאלה של אחה"צ.

לפרטים נוספים: מרמייד אויסטר בר, רחוב מקדוגל 79