הארלם, שהיא ללא ספק אחת השכונות המגניבות ביותר בעיר לא מיוצגת מספיק בבלוג, אז החורף אני מתקנת את העניין (בכל זאת שנת בחירות) ועד סוף מרץ נכתוב על כל המסעדות והברים שאנחנו הכי אוהבים בשכונה. הולך להיות חורף חם ומגניב!

***

אוריאל הסביר שהוא לא רוצה לקחת את עודד שביקר אותנו השבוע לרד רוסטר, לא בגלל שהוא גזען, אלא בגלל שאם הוא היה רוצה להיפגש עם עודד במקום שבו התושבים ירדו מהעצים לפני חמש דקות, הוא כבר היה נפגש איתו בארץ. אז כדי לשכנע אותו אמרתי לאוריאל שהולכים להיפגש עם ג'ון, החבר האירי של מאירה לשתות בירות ולחגוג את סיינט פטריקס דיי. אוריאל מלמל לעצמו "ג'ינג'י מאנייאק" אבל הסכים לבוא בכל זאת.

אז הלכנו.

כשהגענו למסעדה אוריאל קצת חשד כי המוזיקה הייתה אריתה פרנקלין והוא ציפה לשמוע חלילים איריים וגם ציפה (או ליתר דיוק, קיווה) שאחת או יותר מהמלצריות יפצחו בריקוד ריברדאנס סוער, אבל מצד שני הברמנית חבשה כובע ירוק אז הוא התרצה והזמין קוקטייל.

מה שהיה אסטרטגיה מנצחת משלוש סיבות. האחת, שכל החלק הקדמי של המסעדה הוא בר ענק והיה נחמד קצת להיות שם. השנייה, שרשימת הקוקטיילים מעניינת (אני שתיתי קוקטייל שנקרא סאבוי והכיל בתוכו וודקה (כמובן), לימון, סירופ אגבה והשוס הגדול – ענבים – שנתנו טעם מאוד דומיננטי של תירוש, אבל בקטע טוב) והשלישית שלקח להם ארבעים דקות להושיב אותנו, למרות שהייתה לנו הזמנה. (הדבר החיובי היחידי בנושא הזה הוא שהיה לי מספיק זמן לחזור הבייתה ולהציל את החתולים ממוות בטוח כי עודד השאיר את החלון פתוח והחתולים דבילים ועודד אמרתי לך שאני לא אשכח לך את זה לעולם ואני מקווה שנעמה קוראת את זה עכשיו וכועסת עליך גם) (היי נעמה!).

שתבינו, זאת הייתה יריית פתיחה מצוינת כי למרות הקוקטייל המוצלח באתי לפה בכוונה מלאה לא להנות אחרי שלפני כמה שנים קראתי את הביוגרפיה של מרקוס סמואלסון, השף והבעלים של המסעדה והגעתי למסקנה שהוא פוץ מוחלט ויהיר עם תסביך נחיתות מעצבן במיוחד. בתור אתיופי שאומץ בגיל צעיר על ידי משפחה שבדית ובילה את רוב ילדותו בכפר קטן בשבדיה הכפרית, החיבור המזויף שלו לתרבות השחורה האמריקאית הוא מעורר רחמים במקרה הטוב, ומעורר עצבים במקרה הפחות טוב. אם תקראו את הספר תוכלו למצוא את הסיפור הקורע לב על איך בילדותו הוא לא נבחר לשחק בנבחרת הכדורגל של הבית ספר, לא כי הוא היה שחור וכולם היו גזעניים אלא כי הוא היה ממש גרוע. או למשל שהוא יספר לך כמה השפים בכוכבי מישלן נוראיים באופי שלהם אבל לא יספר לך ולו פרט מידע או אנקדוטה משעשעת אחת. אה, והוא בישל לנשיא אובמה פעם אחת, חוויה שאפשר לקרוא בפירוט מייגע במשך ששים עמודים לפחות.

אז האם אפשר לתעב שף רק לפי הביוגרפיה שלו? ברור שכן, וזאת הסיבה שלא טרחתי ללכת למסעדה עד היום. אבל בתור אחת ממסעדות הדור החדש הידועות ביותר בשכונה, וכאחת המסעדות שהתחילה את הגל החדש של הטרנד הקולינרי באזור אי אפשר ממש להתעלם ממנה בכל פרוייקט הארלם שמכבד את עצמו, אז הסכמתי ללכת.

אז הלכנו.

אוף, וכמה שהיה כיף! התפריט מכיל המון וואריציות של אוכל נשמה בנאלי לחלוטין, אבל הפתיעו ברמת הדיוק והביצוע שלהם. למשל, לחם בננה. בדרך כלל פרוסה קטנה של לחם בננה תשקול קילו וחצי בקירוב, ובדרך כלל לחם בננה מגיע בילט אין עם טופס 17 לאחרי כן, אבל פה היה אוורירי ונימוח ומלא בטעם של בננות טריות. גם העוף המטוגן (כמה שלמדתי לחבב עוף מטוגן בזמן האחרון) הגיע עם ציפוי פריך כמו נייר צלופן של משלוח מנות מכיתה גימל אבל עם פפריקה טחונה טרייה והתפצח בשמחה בין השיניים, מסתיר מתוכו בשר נוטף עסיסיות. ודיברנו כבר על הפירה ליד? כזה שאמא מכינה? כזה עם כל כך הרבה כובד ומרקם שאחרי כל כף אחת צריך להישען אחורה ולפתוח עוד חור בחגורה? או שנדבר על השרימפ וגריץ, שכמה שהיו חריפים ככה הם היו טעימים (אכלתי את כולם ושרפתי את הלשון לגמרי) או למשל המק & צ'יז המסורתי שיכול להגיע עם חתיכות לובסטר בפנים, לא שהוא צריך לובסטר כדי לרגש אותי.

עוד היה חמור מאוד, שהאווירה במקום סופר כייפית, עם נגן סקסופון שהפציע איי שם במהלך הערב, מלצרים חביבים (אם כי לא סופר מהירים, שזה משהו שכבר התרגלנו אליו באזור), ומלא יצירות אומנות ושמונצלך להביט בהם במהלך הערב.

אכן בעייה חמורה, כי מצד אחד השף עדיין שנוא עלי אבל לעזאזל, הוא מבין באוכל. ואוריאל יודע כי הוא ראה אותו בבר והלך לשאול אותו אם כל התמונות של השחורים במסעדה זה לא קצת פיצוי על רגשמות האשם הלבנים שלו ומפה לשם התאריך לשימוע נקבע למאי אבל בסיכום כולל פרוייקט הארלם לגמרי היה שווה את זה.

לקריאה נוספת – כל המסעדות בהארלם.

***

השורה התחתונה: 210 דולר לשלושה אנשים, אבל הזמנו כמות דיי פסיכית של אוכל (ארבע ראשונות, שלוש עיקריות ושני קינוחים). סה"כ לא מאוד יקר כאן יחסית לביסטרו אחרים בעיר, אבל כן יקר יחסית לשכונה.

לפרטים נוספים: רד רוסטר, שדרת מלקולם X מספר 310.