הארלם, שהיא ללא ספק אחת השכונות המגניבות ביותר בעיר לא מיוצגת מספיק בבלוג, אז החורף אני מתקנת את העניין (בכל זאת שנת בחירות) ועד סוף מרץ נכתוב על כל המסעדות והברים שאנחנו הכי אוהבים בשכונה. הולך להיות חורף חם ומגניב!
***
אוריאל הסביר שהוא לא רוצה ללכת לבר קוקטיילים בהארלם, לא בגלל שהוא גזען או משהו אלא בגלל שהוא שמע שמגישים שם רק קוקטיילים עם אבטיח והוא לא אוהב אבטיחים. אז כדי לשכנע אותו אמרתי לו שיש להם ערב מחווה לחווה אלברשטיין, ושיהיו גם שירים באידיש. אוריאל מלמל משהו ברטננויות בזמן שהוא התלבש לגבי זה שהיפסטרים הורסים כל דבר טוב שיש בחיים ושהוא מקווה שלא יהיו שם רימיקסים ביחד עם שירים של קא$ה או שיהיה רועש מידי.
אבל הסכים לבוא בכל זאת.
אז הלכנו.
כשהגענו למקום אוריאל קצת חשד כי הוא לא ראה שום פנסיונרים, אבל אמרתי לו שערב חווה יתחיל במרתף יותר מאוחר והצעתי שבינתיים נשתה משהו. התרווחנו על הבר ועיינו בתפריט קוקטיילים שמוחבא בתוך ספר. כן, התפריט בתוך הספר, ובוא נדבר על זה רגע:
הבר עצמו נקרא אורנג' 67, ובצורה לא אופיינית לא נמצא ברחוב אורנג' 67. למעשה, אין שום רחוב שנקרא אורנג' במנהטן. הבר עצמו נמצא בהארלם. אז מה לבר קוקטיילים ססגוני עם כתובת שלא קיימת יותר? ששם היה פעם (בעידן כנופיות ניו יורק) אחד הברים הראשונים שהיו בבעלות מלאה ותופעלו על ידי בעלים שהיה בעל צבע עור שחור (שערורייתי ביותר. המקום ד'אז נקרא האלמנק, והשמועות מספרות שהיה בר קוקטיילים ססגוני וצוהל במיוחד. במסגרת ההתחלה של תקופת היובש, ובהינתן גזענות נגד שחורים, הבר עצמו היה קצת…מוחבא. יש ברים שהם מוחבאים על ידי כניסה נפרדת, יש ברים מוחבאים על ידי שתייה שמוגשת בכוסות תה, ופה, התפריטים בתוך ספרים.
או ליתר דיוק, הבר החדש, במחווה לאלמנק, שומר על הכתובת והאווירה של אותו בר נודע. ביחד עם הקשר ההיסטורי החזק והמיקום הנוכחי בהארלם, אקסטרא כיף לשבת שם על הבר ולשתות, וזה אפילו גם בריא.
למה בריא? כי עיון קצר בתפריט מצביע על שלל קוקטיילים שנראים (ונטעמים) יותר גמו סלט מאשר כמו קוקטייל. למשל "אמנסיפציה" שיש בו וודקה מלפפון, ליקר תפוזים, כוסברה, מלפפון וגם לימון. ברור שהזמנתי שניים, כי אין כמו גם לשתות וגם להרגיש בריאים. אוריאל הזמין קוקטייל על בסיס וויסקי שזה בדרך כלל רעיון רע, ואכן גם פה היה רעיון גרוע מאוד, כי הקוקטייל הגיע עם כל כך הרבה מרכיבים שמרוב מרכיבים בקושי ראו את הקוקטייל.
התפריט מסודר לפי סוגי אלכוהול, מה שמקל על בחירת הקוקטיילים, ובסוף יש נשנושים שכוללים פופקורן, שגם מקל על בחירת קוקטיילים נוספים.
בגלל ההיסטוריה, השתייה והאווירה זה אחד הברים האהובים עלי ביותר בשכונה, אבל הוא סובל מסכיזופרניה קלה שמסכמת כמעט את רוב הבעיות של ג'נטרפיקציה: רוב הזמן, תכנסו ותשבו על הבר הנחמד או על השולחנות מסביב, תהיה מוזיקת ג'ז נעימה ברקע, תהיו בין הלבנים היחידים אבל לא תרגישו עוינות ותבלו ערב סופר כיף (למעט, כמובן אם חלק מהזמן הזה אתם אמורים לדבר עם אוריאל, ואז החלק ה"כיף"קצת יותר מוטל בספק). בחלק קטן מהפעמים, תיכנסו לבר, תהיו הלבנים היחידים שם והברמן יסתכל עליכם וישמור על קשר עין בזמן שהוא מחליף את המוזיקה לראפ ומגביר את הווליום, רומז לכם בלא כל כך עדינות שלא בא לו עליכם כרגע.
אז מצד אחד, בר קוקטיילים טרנדי ומגניב שחוגג את הצד היותר פרוע של ההיסטוריה של ניו יורק, ומצד שני, לפעמים רוצה להיות סתם בר שכונתי בלי תיירים מהאפר ווסט סייד שהגיעו למקום.
אוריאל ניסה לדבר עם הברמן על נושא חווה אלברשטיין ומתי הערב מחווה מתחיל אבל הברמן לא היה בקטע של אידיש. מפה לשם לאוריאל עכשיו יש פנס בעין אבל אבל בסיכום כולל פרוייקט הארלם לגמרי היה שווה את זה.
***
השורה התחתונה: דרינקים באזור ה 14-15 דולר לכוס, לא בלתי סביר בניו יורק.
לפרטים נוספים: אורנג' 67, שדרת פרדריק דאגלס מספר 2082
לך טיקי-בר, ושיש לך הרבה סטודנדטים צוהלים בבר. ויש לך דרינקים נחמדים אבל לא סופר חדשניים (מלבד פונץ' מהחבית. פונץ' מהחבית זה מגניב) והבר שלך ידוע בהמבורגרים טעימים במיוחד. אבל בא לך לעשות משהו אחר. מה אתה עושה? אתה פותח עוד בר בתוך הבר הקיים שלך. או ליתר דיוק, מתחתיו. ולא מספר עליו לאף אחד. מתכון בטוח להצלחה.
מה? זוכרים את הסרט "כנופיות ניו יורק"? עם דניאל דיי לואיס ההורס? אז ככה בדיוק. אבל פחות הדם. ויותר קוקטיילים. אבל פחות דניאל דיי לואיס. אבל הרבה קוקטיילים. כמה? בערך ששים מהם, מסודרים בספר עב כרס שמלבד קוקטיילים מספר גם על לואיס פיז המכובד, שהיה מלבד כומר גם רפורמר, שעזר לקתולים אירים בניו יורק למצוא עבודה וחשוב מכך, השכלה רוחנית. פיז, שמשמש השראה לתפריט עוזר כיום לניו יורקרים למצוא קוקטיילים טובים, וחשוב מכך, הדרכה רוחנית. על קוקטיילים.
מון סוגים של וויסקי בתפריט אבל השוס הגדול הוא תפריט הקוקטיילים היצירתי. קוקטייל עם פטריות כמהין? ותה ירוק? סאקה עם יין שזיפים? תודו שזה יצירתי. ברמת הנשנושים, יש אוייסטרים וסשימי ועוד כמה מנות קטנות מהמסעדה ליד.
ת בכוס באמת נראתה כמו יהלומים והיה קצת חבל לשתות אותה. המשקה על בסיס רום ומכיל גם משהו ומשהו ומשהו ומשהו עם משהו ומשהו אבל היה בתכל'ס בטעם של וודקה סאואר. (הייתי צריכה להסתכל בתפריט שלהם שוב כשחזרתי הבייתה כדי שאני אוכל לדייק בעובדות ולספר שיש במשקה מלבד רום גם קשאסה, סירופ אננס תוצרת בית, ביטרים של סלרי וליים). התחלתי להבין שכשאני מבקשת מהברמן משהו קליל ייתכן ואני אקבל משהו יותר חמצמצי-לימוני ופחות מתקתק, אז החלטתי מעכשיו לדייק יותר בבקשה שלי. הזדמן לי להעמיד את ההחלטה למבחן כשהזוג לידי קיבל משהו ורוד כלשהוא והתחלתי לקנא. הברמן אמר שהמשקה הורוד שלהם מכיל אניס וקינמון אבל שהוא יכול להכין לי משקה ורוד משל עצמי שיהיה לי טעים. קיבלתי משקה תותית עם פחות קינמון והוא אכן היה וורוד. ניצחון.
רמן: הברמן התעקש שאין לו משקה פייבוריט במיוחד ותיחקר את אוריאל לגבי הטעם שלו באלכוהול, וככה יצא שאוריאל קיבל משקה שנקרא שיר הלוחם שהיה על בסיס וויסקי שהפליא להריח בדיוק כמו ספריה (שזה טוב לדעתו של אוריאל). במשקה השני ניסינו שוב הפעם לבקש לא קוקטייל אהוב אלא קוקטייל שהברמן אוהב להכין ולהפתעתנו הברמן הנהן ואמר שהוא יודע בדיוק מה אוריאל צריך. כעבור מספר דקות הונחה על השולחן כוס בדמות שלד ונוצר לאוריאל דיסוננס משמעותי. מצד אחד, דרינק טעים. מצד שני, זה דרינק עם מטריה בתוכו. נחשו מה אוריאל החליט לעשות.
