היה זה  הטוב שבזמנים, היה זה הרע שבזמנים. זה היה עידן הדיאטה, זה היה עידן ההמבורגר. היו אלה ימים של אור (עד מאוחר בערב), היו אלה ימים אפלים (במיוחד אחרי עלייה על המשקל).

באמת שכל מה שמתחשק לעשות בחום המהביל הזה הוא לרבוץ בבית במזגן או ללקק איזה דוב קוטב, אבל לא החום ולא הלחות יעמדו ביני לבין המשך המסע המופלא שנדרתי לעשות בדרך אל עבר ההמבורגר המושלם. ואיזה שתי תחנות מצוינות היו לי השבוע.

הראשונה נקראת, כמה הולם, המבורגר וחבית. זה הולם כי אחרי כל כך הרבה המבורגרים באמת שמתחילים להראות כמו חבית. המקום מעוצב כמו סאלון משנות העשרים, הצוות אדיב וחביב, מקומות הישיבה מרופדים ונחמדים ומה שהכי חשוב – יש בו מיזוג אוויר, שזה תכונה נעלה אחרי הסתובבת של חצי יום בשכונה. המקום מבטיח וגם מקיים שלל המבורגרים שהמושחת שביניהם הוא בין המושחתים שראיתי מימי וכולל, בין השאר, כמהין שחורות ועולה לא פחות מ26 דולר.

שלא תבינו לא נכון, המבורגר הכמהין הוא היוצא מן הכלל, ושאר ההמבורגרים (כמו זה עם הפטריות והגבינה שאכלתי) היו עילוי (ועלו פחות מ 26 דולר), הוגשו בלחמניית שומשום פריכה והגיעו כבר כשהם חתוכים לשתיים לנוחיות הסועדים. עוד הוכחה לכך שהמקום לא פלצני היא שניתן לשתות Cheerwine שלא ממש כולל יין אבל כולל הרבה טעים ועוד אלמנט מעניין הוא שההמבורגר מגיע עם צ'יפס ומקושט גם בשתי טבעות בצל, שפותר את הדילמה הנצחית של איזה תוספת להזמין.

בקיצור מעתה והלאה אם אתם באזור הסוהו, שווה לשקול ללכת לשם, ולא רק בשביל המיזוג.

התחנה השנייה נקראת 5 מפיות (ולא לבלבל עם 5 בחורים, שהיא רשת מזון מהיר. מזון מהיר מוצלח לז'נרו אבל עדיין בקטגורית הפאסט פוד). לחמש המפיות יש שלושה סניפים במנהטן ועוד אחד בקווינס ונחשו מה? גם להם יש המבורגרים. מה שראוי לציון במקום הזה הוא טבעות הבצל, אם מזמינים אותן כתוספת משל עצמן, שהן יגיעו ערומות אחת על השנייה על סליל מתכתי שישמור אותן קריספיות.

ראוי לציון גם הגודל של ההמבורגר שעומד בסטנדרטים ישראלים (בערך 250 גרם, לעומת המבורגרים סטנדרטים במקומות אחרים שיהיו רק באזור המאה גרם בערך).אחרי מחקר מעמיק (שכלל ארבעה ביקורים בלפחות שניים מתוך שלושת הסניפים במנהטן) הגעתי למסקנה שהמקום ראוי לתואר "המקום הכי תואם אגדיר בניו יורק". לא הייתי אומרת שדרוש סיבוב מיוחד כדי לבקר את ההמבורגר הזה, אבל אם אתם מחפשים המבורגר טעים במקום נעים ויש מפיות בסביבה, יהיה שווה להיכנס.

בלוג זה שאני כותבת הוא טעים הרבה יותר ממה שעשיתי מעולם.

השורה התחתונה: חמים וטעים. הארוחה בבורגר אנד בארל עלתה 84 דולר (לזוג, כולל ההמבורגר הממושחת) ו5 נפקין הגיעה ל 68 דולר לזוג וכללה גם משקאות.

לפרטים נוספים:

בורגר אנד בארל, רחוב ווסט האוסטון 25

5 מפיות, מקומות מרובים

במקרה יצא והשבוע ביקרתי במולדת לרגל חתונה של חברה (ושוב המון המון המון מזל טוב לקורל ומשה המקסימים, מתים עליכם!) ככה שיצא לי לחוות את אירועי היממות האחרונות באופן אישי. בזמן שאני כותבת את הפוסט אני כבר בדרכי בחזרה לניו יורק אבל ליבי עם תל אביב ולכן החלטתי לרתום את הבלוג לטובת התמיכה בעורף ומהי דרך טובה יותר מאשר לענות על שאלות של קוראים שהם בכלל לא שאלו, דרך שאלות מוזרות שצצו בתוצאות החיפוש של הבלוג. הבה ונתחיל:

 

"המברוגר בשדרה 2 רחוב 73"

אני נוטה לחשוב שהאיות הלא נכון של המילה "המבורגר" נגרם כנראה עקב התרגשות יתר של הכותב אם כי ייתכן שזהו נס מאת חתולו-של-תקרה שכן בדיוק לפני כמה שבועות אוריאל ואני ביקרנו במסגרת פסטיבל היום הולדת שלי בעוד מקום שנטען שבו מגישים את ההמבורגר הטוב בניו יורק הממוקם בשדרה השלישית בין רחוב 74 ל 75. אני נוטה לחושב שזוהי כנראה כוונת המשורר משום שבפינה של 2 ו 73 ישנם חנות צדקה, בר ספורט, בנק ופיצריה. בכל מקרה, המקום המדובר נקרא JG Melon ומקושט במאות תמונות ופסלים של מלונים. (מלון כמו הפרי, לא מלון כמו מקום לישון בו).

יש לי חיבה למקומות כאלה שבהם יש תפריט תמציתי ומדויק: יש בחירה בין המבורגר לצ'יזבורגר ויש גם ציפס וכמה קינוחים. לאוריאל יש חיבה למקומות כאלה כי יש שם בר מלא וזמן המתנה ממוצע של חצי שעה, שמאפשר לבדוק מקרוב את עניין הבר המלא. אז למרות שלמקום היו נתוני פתיחה מעולים ההמבורגר היה רק בסדר. בדיעבד, כשרק עברתי לפה היו כנראה המון המבורגריות שהיו כנראה בערך באותה רמה שלגמרי התלהבתי מהן, אבל אחרי איזה שנה פה צריך קצת יותר מזה בשביל לרגש אותי. בקיצור, נחמד אם אתם באזור ומחפשים ארוחה זריזה וטעימה, או אם יש לכם פטיש נסתר למלונים.

JG Melon (אין להם אתר אבל זה אלה. אידבתי את הקבלה אבל אם זכרוני אינו מטעה אותי מדובר פה בסדר גודל של 15-20 דולר להמבורגר וצ'יפס).

 

"הדים סאם הראשון בניו יורק"

אני כבר מפחדת לכתוב על דימסמיות כי יש כמה קוראים שכבר בטוחים שעוד שנייה אני משנה את השם של הבלוג ל"טעים בשאנגחאי" וכבר העירו לי על זה אבל תכל'ס מה הם מבינים, לאכול ו/או לכתוב על דים סאם זה תמיד טוב. אז חוץ משלל הדימסמיות שכבר סיפרתי לכם עליהם הייתי גם ב nom wah tea parlor, הדימסמיה הראשונה של ניו יורק שנפתחה ב 1920, ויש מצב שלא ניקו את הסירים עוד מאז. זוהי דימסמיה מהסוג שבו ממלאים את הפריטים הרצויים מהתפריט וללא עגלות (עגלות זה לחלשים) אבל מלבד ההיסטוריה והאותנטיות פחות התרשמתי מהמגוון ביחד למקומות אחרים.

דווקא תומר שתמיד מוכן לבוא איתי לאכול דים סאמים אהב אבל הוא עוד היה קצת מגו'טלג. מה גם, שיש לו חיבה לא ברורה ולא מסוברת לשנוזלים, שזה אטריית אורז רחבה מקופלת במילוי/ציפוי בצל ירוק ושאר ירוקים. לאחרונה אין לי בעייה כל כך גדולה עם ירוקים, אבל אני אוהבת את הירוקים שלי כשאינם נוטפי שמן. בכולופן, אמנם נום וואה טי פרלור נחשבת אחת הדימסמיות המסורתיות ביותר ויש לזה ערך רגשי (שלא לומר תיירותי) ,אבל הפייבוריטית החדשה שלי נמצאת כמעט מעבר לפינה (יוצאים מנום וואה טי פרלור והולכים ישר, חוצים את הכביש ומגיעים) והיא נקראת דים סאם גו גו. מלבד העובדה שכל פעם שאני באה לשם אני מזמזמת לעצמי בלב את וויק מי אפ ביפור יו גוגו (בלב, כי אוריאל לא מרשה לי לשיר בקול רם) יש שם גם דים סאמים וורודים. מכירים את זה שאתם יושבים בבית בערב שישי ותוך כדי שיטוט באינטרנט מגלים שיש בעולם דימסאמים וורודים ובאותה רגע ממש אתם מגלים אמת צרופה על עצמכם והיא שמסתבר שחלום חיים שלכם הוא לאכול דים סאמים וורודים ואתם משגעים את כל העולם (אוריאל) עד שכל העולם (אוריאל) מסכים לבוא איתכם שוב לצ'ינה טאון לאכול דים סאם למרות שהוא נשבע שלעולם הוא לא הולך לשם שוב (החודש)? בקיצור, דים סאם גוגו הוא לגמרי הפייבוריט החדש שלי וגם אליו כמו אל שאר הדימסאמיות כדאי להגיע מוקדם ורעבים.

באינסטנס ספציפי היינו שם ששה אנשים וחלקנו עשרות וארניקס דימסמים קטנים וטעימים והחשבון כמובן יצא 12 דולר לראש. אליפות.

נום מה תי פרלור (הפחות מומלץ).

דים סאם גוגו(שיותר אהבתי)

 

"מסעדה שמגישה רק סטייק וצ'יפס"

זאת זותי. (וכתבתי עליה פה)

 

"כיצד ניתן להטעין אייפון בניו יורק"

ובכן, השיטה המסורתית היא לקחת מטען ומתאם חשמל, לחבר את כל העסק ביחד לחשמל המקומי ולחכות מספר דקות. אלטרנטיבית, אפשר לבקש מהברמן בנחמדות שיטעין את האייפון בשקע שבבר כי ממילא אתם רואים שהוא מטעין את האייפון שלו אבל מה שלא תעשו שום פנים ואופן אל תתחילו לנהל דיון על למי יש את אוסף הפורנו המקיף ביותר באייפון שלו, במיוחד לא כשמנהל המשמרת הסבון עומד מאחרוי הברמן החביב. מה שעדיף לעשות זה להניח את הטלפון על השטיחים החדשים האלה ולפזר מלמעלה קצת אבקת חשמל.

 

"מה מבשלים בחורף בניו יורק"

תיירים.

מאחלת שבוע קל ושקט לכולם. למי שרוצה, יש לנו חדר אורחים וספה וחתולים פנויים, ואוריאל מבשל יופי של אוכל.

דעתי קצת הוסחה מהקווסט הגדול שפצחתי בו למציאת ההמבורגר האולטימטיבי על ידי כל מיני מאכלים אסייתים ויפנים בפרט שהעיר התברכה בהם אבל אני חושבת שאפשר להבין את זה ביחס לכך שעם כל הכבוד להמבורגר, בכל זאת זה מאכל שהייתי אוכלת על בסיס דיי קבוע בישראל. בהקשר הזה זה טוב שאסף הגיע לבקר כי הוא גר עכשיו בהונג קונג ודברים טריוואילים כמו עגלות דים סאם לא מרשימים אותו כמו את שאר האורחים שבאים לבקר ואנחנו גוררים לשם ולכן הייתה לנו הזדמנות לחזור לקווסט ההמבורגרים.

במקרה שלנו ההחלטה נפלה על ללכת לבורגר ג'וינט שאמור להיות פנינה סודית במיוחד ליודעי דבר בעיר. אני לא יודעת מה ההרגשה שלכם לגבי פנינים סודיות אבל התור שעמדנו בו במשך כשעה היה קצת ארוך מכדי להגדיר אותו סודי במיוחד. אולי הסודיות קשורה לזה שהמקום נמצא בלובי של בית מלון חמישה כוכבים אלגנטי במערב העיר ומוסתר מאחורי  ווילונות כך שגם אם אתה רוצה לעמוד בתור צריך קודם למצוא אותו. אגב, אני שמעתי על המקום הזה מתומר שנמצא רק שבוע בעיר וכבר יודע על כל מה שמגניב בה. מה שבסוף הסגיר את מיקום המסעדה זה זה:

הניגוד שבין הלובי האלגנטי והמודרני של המלון לעומת הדיינר הקטן והפשוט שנמצא בה כל כך סותר אחד את השני שאני דיי בטוחה שמישהו עמל מאוד קשה ליצור את הניגוד הזה. קירות "עץ" ותאי ישיבה מפלסטיק של שנות השישים תורמים להרגשה הבייתית של המסעדה, מה גם שמיני סלבריטאים חותמים את שמם על הקיר, וגם כמה שכנראה פחות סלבריטאים מאחרים.

אגב, המילה מסעדה כנראה מתארת באופן מאוד מאוד כללי את המקום שיש לך בו בחירה בין המבורגר לצ'יזבורגר וזהו. אפשר בצד להזמין צ'יפס שמגיע חמים ופריך בתוך שקית אוכל חומה ויש גם בירה. אוריאל, שלא שותה בירה דאג מאוד לגבי עניין השתייה אבל הוא גילה שבחמש דולר אפשר לקנת כוס מרלו אמריקאי שנמזג לתוך כוס פלסטיק מקופסת קרטון של יין. אין כמו לשתות יין מרלו אמריקאי וחמים מתוך כוס פלסטיק שנמזג בקופסת קרטון שמכילה יין. להפתעתו, ובעצם להפתעת כל היושבים שולחן אוריאל הכריז שזה היין האמריקאי הטעים ביותר שהוא שתה מימיו. אוריאל גם מאוד אהב את ההמבורגר שהגיע עשוי מדיום בלחמנייה רכה למרות ששאר היושבים בשולחן הסכימו שהוא דיי ככה ככה. זותומרת, טעים, אבל לא יוצא מהכלל טעים.ליתר דיוק – בסגנון אגאדיר טעים.

הדיון הפילוסופי שהתפתח כלל שאלות לגבי האם העובדה שפשוט אנחנו גרים כבר כמה חודשי ם בארה"ב ולכן הסטנדרטים שלנו כבר גבוהים יותר בכל הנוגע לבשר ומה מידת ההשפעה שיש לעמידה בתור על טעם האוכל. אסף סיפר לנו שבהונג קונג הוא למד שעדיף לא לשאול שאלות מיותרות על האוכל ופשוט לאכול אותו.

סיימנו לשתות את הבירות שלנו ויצאנו חזרה לאוויר הלח והרטוב של ניו יורק. אסף אמר שגם זה מתגמד לעומת המזג אוויר הלח במיוחד של הונג קונג. סחטנו ממנו הבטחה לקחת אותנו לאכול דים סאם כשיום אחד נגיע גם אנחנו להונג קונג. עד אז, נסתפק בגותהם.

שורה תחתונה: אוריאל חשב שזה אחד ההמבורגרים הטעימים ביותר בניו יורק. כל השאר אמרו שהוא רק בסדר. המבורגר וצ'יפס בבערך 10 דולר וקנקן בירה לכל השולחן ב16 דולר.

לפרטים נוספים: הבורגר ג'וינט, בתוך הלובי של מלון פרקר מרידיאן. נכנסים דרך הלובי הראשי, הולכים ישר ופונים שמאלה ליד הוילונות האדומים עד שרואים את השלט של ההמבורגר. 119 רחוב 59 ווסט, בין השדרה השישית לשביעית.

לאוריאל ולי יש פילוסופיות שונות לגבי המבורגרים. הוא חושב שהמבורגר זה סתם קציצת-בשר-טחון-לא-מלהיבה ואילו אני חושבת שהמבורגרים הם מתנת האל השנייה בחשיבותה לבני אנוש מאז שחר ההיסטוריה (הראשונה כמובן היא האש, שמאפשרת לצלות את ההמבורגרים). יש לי רגשות מאוד חזקים לגבי ההמבורגרים שלי  ולכן אין כמו ניו יורק כדי לפצוח בתחילתו קווסט שמטרתו מציאת ההמבורגר האולטימטיבי של כל הזמנים.

הבעייתיות בהמשך הקווסט היא שהתאהבתי נואשות במקום הראשון שהלכנו אליו ועכשיו אני לא רוצה ללכת לשום מקום אחר. זותומרת, אני אתפשר על הסניף בקרוב לבית באפר ווסט סייד אבל הסניף המקורי במדיסון סקוור פארק הוא המגניב ביותר.

יש מצב שהשעה המתנה בתור תורמת לעידוד תחושת הרעב ולכן גם בצורה עקיפה למידת ה"טעים" של ההמבורגר אבל הוא גם כזה קטנטן וחמוד והצ'יפס כזה מסולסל וחתיך שגם אחרי שאני מסיימת לאכול אני קצת מקנאה באנשים שעומדים בתור ושהחוויה של אכילת ההמבורגר עוד לפניהם. יש שני פתרונות אפשריים לסוגיית ההמתנה: הראשון, הוא לצפות במצלמת התור באתר שלהם והשני הוא ללכת בשבועות כמו השבוע שמידות הקור מנופפות לשלום לאפס מהצד הלא נכון של הסקאלה.

נושא אחרון שיש לדון בו הוא סוגיית המילקשייק, שמגיע בשלל טעמים (ואז תמיד אני בוחרת תות) ועולה קצת יותר מההמבורגר בעצמו ואז אפשר להפסיק לתהות מה הטעם של מילקשייק בחמש דולר.

שורה תחתונה: טעים

לקריאה נוספת: השייק שק במדיסון סקוור פארק (שדרת מדיסון ורחוב 23, ובכלל לא קרוב למדיסון סקוור גארדן)