הארלם, שהיא ללא ספק אחת השכונות המגניבות ביותר בעיר לא מיוצגת מספיק בבלוג, אז החורף אני מתקנת את העניין (בכל זאת שנת בחירות) ועד סוף מרץ נכתוב על כל המסעדות והברים שאנחנו הכי אוהבים בשכונה. הולך להיות חורף חם ומגניב!
***
אוריאל הסביר שהוא לא רוצה ללכת לבר קוקטיילים בהארלם, לא בגלל שהוא גזען או משהו אלא בגלל שהוא שמע שמגישים שם רק קוקטיילים עם אבטיח והוא לא אוהב אבטיחים. אז כדי לשכנע אותו אמרתי לו שיש להם ערב מחווה לחווה אלברשטיין, ושיהיו גם שירים באידיש. אוריאל מלמל משהו ברטננויות בזמן שהוא התלבש לגבי זה שהיפסטרים הורסים כל דבר טוב שיש בחיים ושהוא מקווה שלא יהיו שם רימיקסים ביחד עם שירים של קא$ה או שיהיה רועש מידי.
אבל הסכים לבוא בכל זאת.
אז הלכנו.
כשהגענו למקום אוריאל קצת חשד כי הוא לא ראה שום פנסיונרים, אבל אמרתי לו שערב חווה יתחיל במרתף יותר מאוחר והצעתי שבינתיים נשתה משהו. התרווחנו על הבר ועיינו בתפריט קוקטיילים שמוחבא בתוך ספר. כן, התפריט בתוך הספר, ובוא נדבר על זה רגע:
הבר עצמו נקרא אורנג' 67, ובצורה לא אופיינית לא נמצא ברחוב אורנג' 67. למעשה, אין שום רחוב שנקרא אורנג' במנהטן. הבר עצמו נמצא בהארלם. אז מה לבר קוקטיילים ססגוני עם כתובת שלא קיימת יותר? ששם היה פעם (בעידן כנופיות ניו יורק) אחד הברים הראשונים שהיו בבעלות מלאה ותופעלו על ידי בעלים שהיה בעל צבע עור שחור (שערורייתי ביותר. המקום ד'אז נקרא האלמנק, והשמועות מספרות שהיה בר קוקטיילים ססגוני וצוהל במיוחד. במסגרת ההתחלה של תקופת היובש, ובהינתן גזענות נגד שחורים, הבר עצמו היה קצת…מוחבא. יש ברים שהם מוחבאים על ידי כניסה נפרדת, יש ברים מוחבאים על ידי שתייה שמוגשת בכוסות תה, ופה, התפריטים בתוך ספרים.
או ליתר דיוק, הבר החדש, במחווה לאלמנק, שומר על הכתובת והאווירה של אותו בר נודע. ביחד עם הקשר ההיסטורי החזק והמיקום הנוכחי בהארלם, אקסטרא כיף לשבת שם על הבר ולשתות, וזה אפילו גם בריא.
למה בריא? כי עיון קצר בתפריט מצביע על שלל קוקטיילים שנראים (ונטעמים) יותר גמו סלט מאשר כמו קוקטייל. למשל "אמנסיפציה" שיש בו וודקה מלפפון, ליקר תפוזים, כוסברה, מלפפון וגם לימון. ברור שהזמנתי שניים, כי אין כמו גם לשתות וגם להרגיש בריאים. אוריאל הזמין קוקטייל על בסיס וויסקי שזה בדרך כלל רעיון רע, ואכן גם פה היה רעיון גרוע מאוד, כי הקוקטייל הגיע עם כל כך הרבה מרכיבים שמרוב מרכיבים בקושי ראו את הקוקטייל.
התפריט מסודר לפי סוגי אלכוהול, מה שמקל על בחירת הקוקטיילים, ובסוף יש נשנושים שכוללים פופקורן, שגם מקל על בחירת קוקטיילים נוספים.
בגלל ההיסטוריה, השתייה והאווירה זה אחד הברים האהובים עלי ביותר בשכונה, אבל הוא סובל מסכיזופרניה קלה שמסכמת כמעט את רוב הבעיות של ג'נטרפיקציה: רוב הזמן, תכנסו ותשבו על הבר הנחמד או על השולחנות מסביב, תהיה מוזיקת ג'ז נעימה ברקע, תהיו בין הלבנים היחידים אבל לא תרגישו עוינות ותבלו ערב סופר כיף (למעט, כמובן אם חלק מהזמן הזה אתם אמורים לדבר עם אוריאל, ואז החלק ה"כיף"קצת יותר מוטל בספק). בחלק קטן מהפעמים, תיכנסו לבר, תהיו הלבנים היחידים שם והברמן יסתכל עליכם וישמור על קשר עין בזמן שהוא מחליף את המוזיקה לראפ ומגביר את הווליום, רומז לכם בלא כל כך עדינות שלא בא לו עליכם כרגע.
אז מצד אחד, בר קוקטיילים טרנדי ומגניב שחוגג את הצד היותר פרוע של ההיסטוריה של ניו יורק, ומצד שני, לפעמים רוצה להיות סתם בר שכונתי בלי תיירים מהאפר ווסט סייד שהגיעו למקום.
אוריאל ניסה לדבר עם הברמן על נושא חווה אלברשטיין ומתי הערב מחווה מתחיל אבל הברמן לא היה בקטע של אידיש. מפה לשם לאוריאל עכשיו יש פנס בעין אבל אבל בסיכום כולל פרוייקט הארלם לגמרי היה שווה את זה.
***
השורה התחתונה: דרינקים באזור ה 14-15 דולר לכוס, לא בלתי סביר בניו יורק.
לפרטים נוספים: אורנג' 67, שדרת פרדריק דאגלס מספר 2082
