לאוריאל ולי יש פילוסופיות שונות לגבי המבורגרים. הוא חושב שהמבורגר זה סתם קציצת-בשר-טחון-לא-מלהיבה ואילו אני חושבת שהמבורגרים הם מתנת האל השנייה בחשיבותה לבני אנוש מאז שחר ההיסטוריה (הראשונה כמובן היא האש, שמאפשרת לצלות את ההמבורגרים). יש לי רגשות מאוד חזקים לגבי ההמבורגרים שלי ולכן אין כמו ניו יורק כדי לפצוח בתחילתו קווסט שמטרתו מציאת ההמבורגר האולטימטיבי של כל הזמנים.
הבעייתיות בהמשך הקווסט היא שהתאהבתי נואשות במקום הראשון שהלכנו אליו ועכשיו אני לא רוצה ללכת לשום מקום אחר. זותומרת, אני אתפשר על הסניף בקרוב לבית באפר ווסט סייד אבל הסניף המקורי במדיסון סקוור פארק הוא המגניב ביותר.
יש מצב שהשעה המתנה בתור תורמת לעידוד תחושת הרעב ולכן גם בצורה עקיפה למידת ה"טעים" של ההמבורגר אבל הוא גם כזה קטנטן וחמוד והצ'יפס כזה מסולסל וחתיך שגם אחרי שאני מסיימת לאכול אני קצת מקנאה באנשים שעומדים בתור ושהחוויה של אכילת ההמבורגר עוד לפניהם. יש שני פתרונות אפשריים לסוגיית ההמתנה: הראשון, הוא לצפות במצלמת התור באתר שלהם והשני הוא ללכת בשבועות כמו השבוע שמידות הקור מנופפות לשלום לאפס מהצד הלא נכון של הסקאלה.
נושא אחרון שיש לדון בו הוא סוגיית המילקשייק, שמגיע בשלל טעמים (ואז תמיד אני בוחרת תות) ועולה קצת יותר מההמבורגר בעצמו ואז אפשר להפסיק לתהות מה הטעם של מילקשייק בחמש דולר.
שורה תחתונה: טעים
לקריאה נוספת: השייק שק במדיסון סקוור פארק (שדרת מדיסון ורחוב 23, ובכלל לא קרוב למדיסון סקוור גארדן)
יותר טעים מאגאדיר?
לא יותר טעים מאגדיר, לא יותר טעים מFive Guys.
ובכלל, תום, פעם נקבע ללכת לאכול lamburger ליד העבודה. יש אנשים (המממ, אני?) שמוכנים להשבע בלאמבורגר שלהם…