לפי ההבנה שלי, הצ'יינה טאון של ניו יורק והצ'יינה טאון של סאן פרנסיסקו הן סוג של צ'ילבות, אלמנט שבכלל לא ברור לי לאור העבודה שדיי ברור שהמקום שיש בו הכי הרבה סינים (= הכי הרבה יריקות ברחוב)  והכי אותנטי( = הכי מלוכלך) הוא ללא ספק סין. ולמה אני חושבת שהן צ'ילבות? כי למשל, כשסיפרתי לחברים על המסעדת דים סאם שבה האוכל מוגש בעגלות קיבלתי מן מבט כזה של "פחחח…תיירת" ונאום שלם על כמה הקונספט הזה מועתק מסאן פרנסיסקו. וגם, כי למשל בעיתון שבו כתבו על תהלוכת ראש השנה הסיני ציינו שיהיה בה הדרקון הכי ארוך בחוף המזרחי. ודיי לחכימא ברמיזה. אגב, השבוע קראתי שמי שבאמת מנצחת זה הצ'יינה טאון של הברונקס ששם יש באמת תהלוכה אותנטית אבל כמו שאמרתי, כל הויכוח הזה דיי טפשי בכל מקרה.

אז כמו התיירת הטובה שאני גררתי את אוריאל ואת אבא שביקר בניו יורק לסופ"ש לצ'יינה טאון לצפות בתהלוכה לכבוד ראש השנה הסיני (שנת הדרקון!) . היה מאוד סיני (צפוף, רועש, מסריח ומלוכלך) ואחרי שעה נמאס לי והיה לי קר אבל עדיין נהנתי לצפות בתהלוכה ובהתרגשות של הסובבים אותי:

יתכן שזה הדרקון הכי ארוך בחוץ המזרחי

אין לי מושג מי כל האנשים האלה, אבל הם נראים חשובים

חמודי!

הגולדן יוניקורן היא באמת אחת מסעדות הדים סאם המפורסמות ביותר בניו יורק. החוויה מתחילה בכניסה ללובי של הבניין (המסעדה ממוקמת בקומה השנייה והשלישית) שבו צריך לדחוף דיי הרבה אנשים כדי להירשם לתור, באופן שבו המארחת הסינית מקריאה מספרים ללא שום סדר (הפעם היינו מספר 94. המספרים שנקראו לפי הסדר היו 14, 81, 22, 90 ואז אנחנו – בינגו!)  ובדוחק במעלית לקומה השנייה.

אני מנסה לשכנע את עצמי שלעמוד בתור זה חלק מהחוויה

אבל ברגע שיש שולחן והגישו לנו תה, הכיף מתחיל. המלצרים עוברים לידך עם עגלות מלאות כל טוב וכל סוג דים סאם שקיים עלי אדמות ומה שניתן לעשות הוא רק להצביע והצלחת תרד מהעגלה ישר לשולחן. הקונספט הזה נשמע נחמד בהתחלה אבל אחרי כן מתגלות בו כמה בעיות קשות. הבעייה העיקרית היא שעד שמגיעים ועד שמחכים בתור נעשים כל כך רעבים שמורידים מייד 3 צלחות דים סאם מהעגלה הראשונה שעוברת ואז אין מקום לעוד אוכלים אחרים. בכל פעם שהייתי שם, מייד אחרי ששבעתי והתפוצצתי לגמרי בדיוק עברה עגלה עם משהו חדש ומעניין שרציתי לטעום וכבר לא היה לי מקום. בעייה נוספת היא הדילמה מתי לבוא – אם מגיעים ממש מוקדם (בסביבות 10 כשהמקום רק נפתח) כמעט ולא עומדים בתור, מצד שני, כל האקשן והעגלות המעניינות יוצאות רק לקראת שעות יותר מאוחרות שבהן גם קשה יותר להשיג שולחן (פעם אחת הושיבו אותנו בשולחן ביחד עם זוג אחר). הבעייה האחרונה היא שאף על פי שהמסעדה נקראת "חד הקרן המוזהב", באף אחד מהדים סאמים שמוגשים שם אין בשר חד קרן – שלא תגידו שלא הזהרתי אותכם.

עגלת דים סאם: יאם יאם יאם יאם יאם

קומה 3 (הקומה הקטנה)

ארוחה לזללנים לא גדולים אבל עם עיניים גדולות שהזמינו איזה 10 צלחות דים סאם שונות ובקושי אכלו חצי מהן תעלה בסביבות ה 30 דולר ומייד אחרי כן ניתן לחזור הבייתה לנמנם את נמנום הצהריים. שווה לשלב ביחד עם טיול רגלי בצ'יינה טאון, על אף שזה לא סאן פרנסיסקו.

שורה תחתונה: טעים

לקריאה נוספת: הגולדן יוניקורן, רחוב איסט ברודווי 18. הדים סאם מוגשים בשעות בראנץ' ולא מוגשים בערב