ארוחת בוקר זה הארוחה החשובה ביותר של היום. החשיבות של ארוחת הבוקר עולה בבקרים שבהם אוריאל בהנג אובר ונעשה אקסטרא רטנוני ולא מוכן להכין לי אוכל בעצמו ואני נאלצת לצאת מהבית לשדות זרים (ועוד בבוקר). יש כמה פרמטרים חשובים לארוחת בוקר כהלכתה. אחד, המקום חייב להיות קרוב לבית כי כשאוריאל בהנג אובר הוא לא אוהב לנסוע בסאבווי. שתיים, המקום צריך להיות מסוגל להכין בלדי מרי על בסיס סאקה כי אוריאל טוען ששערה של הכלב זו תרופה להנג אובר והוא לא אוהב וודקה. שלישית, צריך לא להיות תור.
זה היה התור כשעוד היה קר. בשביל לצלם את התור היום צריך עדשה עם זווית מאוד רחבה.
שני מקומות בשכונה עונים לרוב הקריטריונים (טוב, גם שתיים מתוך שלוש זה טוב) מתחרים בהם ראש בראש: גוד אינף טו איט ופופ אובר קפה. בשניהם יש מגוון מאפים עם חמאת תותים. (אגב, כשרק הגעתי לפה חשבתי שחמאת תותים זה המצאה ספציפית של מקום מסוים עד שלשמחתי גיליתי שזה ממרח נפוץ במחוזותינו. הידד לאמריקה). בשניהם יש תפריט ארוך המכיל שלל חביתות וביצים בשלל צורות הכנה עם שלל תוספות. בשניהם אפשר לבחור פנקייקים או מאכלים מתוקים אחרים כאלטרנטיבה לחביתה המסורתית, שניהם בכלל לא מגישים סלטים (הידד 2!) לשניהם יש בלדי מרי על בסיס סאקה, בשניהם יש תור ארוך מאוד לחכות בו אלא אם כן באים מאוד מוקדם ובשניהם יש מלצרים מאוד חביבים שמוכנים לשנות בשבילי את המנות אחרי שאני מבלבלת להם בשכל שאני מעדיפה ביצים מקושקשות ולא חביתה. מה שנקרא "פנינים שכונתיות".
יושבים על הבר בגוד אינף טו איט וזוללים פנקייק ובייקון
ניסיתי לחשוב מה אני יכולה לכתוב על חביתות או על ביצים ואחרי שהקדשתי לעניין מחשבה רבה זה מה שיצא לי: כלום. סה"כ קשה עד בלתי אפשרי להרוס חביתה טרייה והאמריקאים, כאומה, מבינים בארוחות בוקר. לעומת ארוחות בוקר ישראליות אין הרבה גם מה להגיד על סלטים או על ירקות מכיוון שאלו לא מרכיבים שבכלל קיימים כאן בהקשר של ארוחות בוקר. אגב ובלי שום קשר לשני המקומות האקסטרא חביבים עלי שהמלצתי עליהם בפוסט הזה אחד ההמלצות האהובות עלי לאורחים חדשים היא ללכת איך שמגיעים לניו יורק על הבוקר אחרי הטיסה לדיינר הראשון שמזדמן בדרך ולהזמין כל פריט בתפריט כל עוד הוא מגיע עם בייקון (לא שזה אתגר מסובך במיוחד). שפע השומניות מצופה לרפד את הקיבה ולהכין אותכם כהלכה לביקורכם באמריקה.
מילקשייק מסורתי (פופ אובר קפה)
ובחזרה לאפר ווסט סייד, יש כמה הבדלים קטנים בין שני המקומות בשכונה: גוד אינף טו איט הוא קצת יותר טרנדי בעוד שפופ אובר קפה הוא קצת יותר במסגנון דיינר מסורתי, ויש בו מגוון טיפה יותר גדול של קוקטלים. מצד שני, בפופ אובר יש מילקשייקים טעימים. בסופו של דבר, בהפרש קטן מאוד אבל משמעותי מנצח הפופ אובר קפה עם הברקה ממזרית שנקראת "פופאובר" שזה בעצם בריוש מגודל ואקסטרא פלאפי ואוורירי מגיע כתופסת כמעט עם רוב המנות בצירוף…חמאת תותים. גן עדן.
תכלס כתבתי את כל הפוסט הזה רק כדי להשוויץ בפופ אובר שאכלתי
לפעמים, אני שמחה שאוריאל בהנג אובר.
שורה תחתונה: שניהם מומלצים, אני אישית אוהבת את פופ אובר קפה טיפ טיפה יותר. אוריאל יותר אוהב את גוד אינף טו איט. בשניהם אין שום סיכוי לקבל קפה סביר, אגב. ארוחת בוקר בלי קוקטלים תעלה באזור ה 40 דולר (למרות שמאוד מומלץ לשתות משהו על הבוקר, זה עוזר בהתמודדות עם הסופ"ש).
לפרטים נוספים:
פופ אובר קפה, שדרת אמסטרדם 551 (בין רחוב 86 ל 87).
גוד אינף טו איט, שדרת אמסטרדם 483 (בפינה של רחוב 83)