קאסאלולה זה בר גבינות ויין שאוריאל מאוד אוהב. לא שזה מפתיע שאוריאל אוהב בר גבינות ויין וכל מי שקורא את הבלוג ומכיר אותו (היי ג'סי!) (וליאור!) (ואבי!) יודע לספר על אהבתו ליין, אהבה שגובלת באובססיביות עת הוא מקרב את כוס היין לאפו, מרחרח ומכריז בחושניות "ליין הזה יש טעם ברור של בורגון, זפת ושושנים" בעוד כשאני מרחרחת כל מה שעולה לי באף הוא ריח של סמור רקוב ומיצי ביוב. חשבתי שנפטרנו מכל העסק הזה כשעברנו לניו יורק ולא הסכמתי שנקנה מקרר יין (בטענה שאין מי שישתה את זה ממילא, למורת רוחו והאלכוהוליזם של אוריאל) אבל מסתבר שהוא יכול למצוא לעצמו חברים חדשים להתפלצן איתם, כמו הבת דודה הלסבית והמפגרת שלו.

אוריאל כבר כמה פעמים ניסה לשכנע אותי ללכת איתו לקאסאלולה ואני סירבתי בכל תוקף בגלל ש-א)מי שהמליץ לו על המקום זה הבת דודה המפגרת והלסבית שלו שהרעיון שלה לגבי משהו טעים זה פסטה שבושלה יותר מידי ברוטב קטשופ ו-ב)זה בר גבינות ויין, למען השם. אבל מקרה שהיה כך היה והיינו באזור טיים סקוור לפני כמה שבועות, עם משהו כמו שעה וחצי להרוג לפני ההופעה שתכננו ללכת אליה כשאוריאל העלה בפעם המליון את הרעיון. באותו רגע, בהצטרפות נדירה של גורמי שמיים הסכמתי ללכת כי יש למקום הזה שתי תכונות מאוד רלוונטיות שהיוו את מרבית הקריטריונים להסכמה שלי שהם א)זה היה קרוב ו-ב)יש שם מזגן.

אני חייבת לציין שנכנסתי למקום נחושה בדעתי לא להנות ולקטר לאוריאל שהיה יקר אבל אחרי שכיבדו אותי בפופקורן בכניסה קצת יצאה לי הרוח מהמפרשים. לא הבנתי כלום מהתפריט ולכן תיארתי לברמנית את דרישותיי מהיין ("שיהיה לבן וקר ולא חמוץ מידי") ומהגבינה ("אני אוהבת גבינות רכות כאלה אבל לא עיזים ולא לבנות ולא חריפות מידי ובלי עובש") ולכן היא נתנה לי לטעום לא פחות משלוש סוגים שונים של יין עד שמצאתי אחד שערב לחיכי והפתיעה אותנו  במגש הגבינות הבא:

גבינה ופופקורן, שילוב מנצח

מה שנחמד במקום הזה, שזה בר גבינות ויין ולא פלצני, מהסוג שמגיש פופקורן ליד הגבינה ומהסוג שנעים לשבת ליד הבר ולנשנש קצת לפני הופעה. אפשר גם לקחת כריך או משהו  אבל נהנתי כל כך שנשנשנו עוד מגש גבינות קטן, ועוד איזה כוס יין, או שתיים. מילה על הברמנית – יש לאמריקאים מן סוג של חיוך מזויף ששמור במיוחד לנותני שירות. השפתיים נמתחות מאוזן לאוזן תוך כדי מלמול משפטים כמו "אנחנו כ ל  כ ך  שמחים שבאת לפה!" בזמן שדיי ברור שמה שהם רוצים לעשות הוא לירוק לך באוכל, לעשות לך פיפי על הראש ושתעשה להם שק קמח במעלה חמש קומות של מדרגות של הבניין המאוד טרנדי באיסט ויליג' שבו הם גרים תוך כדי שהם מכים אותך בשוט וצועקים דיו. אז גם הברמנית פה הייתה כזאת, אבל הצליחה קצת יותר להסוות את התיעוב הסדנדרטי אל זוג תיירים מיוזעים (אוריאל אהב אותה כי היא צחקה מהבדיחות שלו) ובאמת קלעה לטעם שלי בגבינות על אף הבעיתיות שלי ולכן מגיע לה שאפו על זה. הייתי כותבת פה אפילו את שמה אם הייתי זוכרת אותו (אוריאל זוכר שהיא הייתה בלונדינית).

האם ארון גבינות זה תיאור מקצועי מדויק?

מצד אחד קאסאלולה קרוב מספיק לטיים סקוור כדי להספיק איזה ארוחת קדם-תיאטרון קטנה (המקום פתוח כבר מחמש) אבל רחוק מספיק כדי להתאורר קצת מנחילי התיירים ושלל המסעדות היקרות והגרועות שיש באזור. בתור אחת שרק לא מזמן גילתה את אהבתה לגבינות ועדיין יש לה דחף להתחבא מתחת לשולחן עם זנב סמור בכל פעם שהמילה "קממבר" נאמרת לידה קשה לי עוד עם הקונספט של "בר גבינות ויין" אבל יש מצב שמהיום אני אראה קצת פחות התנגדות למקומות כאלה (כל עוד כמובן, הבת דודה המפגרת והלסבית של אוריאל לא מצטרפת אלינו).

שורה תחתונה: טעים ולא יקר. 56 דולר לנשנושי גבינות וקצת יין (מתוך זה 24 על היין) להרטיב קצת את הגרון.

לפרטים נוספים: קאסאלולה, רחוב 52 ווסט 401