כבר עוד מעט שנה שאנחנו פה בניו יורק ועוד לא יצא לי להכיר הרבה חברים חדשים ככה כשאוריאל הציע שניפגש עם שירה ובעלה דווקא היה נשמע לי נחמד. היה לי פחות נחמד לגלות ששירה בעצם יצאה פעם עם אוריאל לכמה דייטים, למרות שמצד שני כשחושבים על זה אני דיי מחבבת את האקסיות של אוריאל, במיוחד אלה שנשואות עכשיו (היי מורין!) (ליהי, אנחנו מחכים שתתחתני כבר).
אז היינו בענייני חיסכון ואין כמו מסעדות סיניות מגעילות לארוחות זולות. המושג "סיני מגעיל" אגב לא בהכרח מייצג כמה האוכל טעים אלא נקבע כמושג ג'נרי לכל מסעדה סינית מאז שגילינו את צ'יינה טאון. למי שלא הבין, אוריאל לא אוהב אוכל סיני אבל אם אני צריכה לפגוש אקסיות שלו אז אין לו זכות וטו.
לעיתים נדירות יוצא לנו להיות במקום טרנדי ביותר, אבל מישן צ'ייניס פוד הוא ממש חדש דנדש ולוהט, כל כך לוהט שהזמן לחכות לשולחן הגיע אתמול (ערב סתווי גשום) לשלוש שעות ככה שמייד החלטנו לוותר ושמנו פעמנו ליונאן קיטשן שהיא גם סינית וגם זולה וגם לא מאוד רחוקה מהמקום הקודם (כבר אמרתי שירד גשם? לא טפטוף קליל ונעים, אלא ממש גשם של חתולים וכלבים, כל כך גשום שארז ששכח להביא מטריה ישב אחרי כולו זולג מים על השולחן והיה ממש מסכן).
אז יונאן, כן. בניגוד לרוב המסעדות הסיניות שיש בהם מטבח קטנוזי (חריף) או סצ'ואן (ממש חריף) זוהי מסעדה סינית בסגנון יונאן (לא לבלבל עם סיני מסוג היונג), מה שאומר שזה הכי אוכל של אמא אבל בגרסה הסינית כלומר מרק עוף נודלס טעים, אורז מוקפץ עם נקניקיות ושעועית, פטריות עם תרד ועוד שלל מנות טעימות שמגיעות היישר למרכז השולחן לטובת אלה שאוהבים לנשנש תמיד מצלחות של אחרים. בזמן שארז טפטף על השולחן גילינו שהקשרים החברתיים מעמיקים כי לא רק שהוא מכיר את אחותי אלא גם מסתבר שאוריאל יצא עם לא אחת אלא שתי חברות של שירה ושהיא הייתה בחתונה של שלישית (כבר ציינו שרוב האקסיות של אוריאל נשואות באושר היום מה שמעלה שאלות על רמת הטעם שלהן בבחורים). הורדנו את האוכל הסיני מגעיל הטעים עם בירה סינית מגעילה טעימה וגילינו במפעם המליון שאסייתים לא מבינים בקינוחים.
למזלנו, עדיין ירד גשם אז הייתה לנו אופציה להתרענן בהליכה מזורזת למעבדת הגלידה (איל לבורטריו דל ג'לטו) שהקטע של המקום הוא שיש להם באזור ה 250 טעמים של גלידה למרות שרק חמישים מהם אפשר למצוא בכל רגע נתון בחנות, אחרי שטעמתי גלידת צ'דר, גלידת מאלט וויסקי וגלידת לוונדר דבש הסתיימה תחושת ההרתפקנות שלי ובחרתי ריבת חלב ושוקולד צ'יפ. שירה הלכה על הטעמים היותר אקזוטים מה ששוב מעלה את התהייה איך יצא שהיא נפרדה מאוריאל.
סיימנו את הערב בהליכה משותפת לסאבווי רק כדי לגלות ש-א)יש המון עיכובים בסאבווי בגשם הראשון של העונה ו-ב)אין גבול לכמות החפירות שארבעה אנשים שמחים ומעט שיכורים וללא ספק מגולדים יכולים לחפור.
שורה תחתונה: שירה וארז, שמחתי להכיר אותכם, פעם הבאה הולכים למקום יבש יותר. 80 דולר לכל הסיפור לארבעה אנשים כולל שלושה דרינקים במסעדה הסינית, 4 וחצי דולר לשני כדורים בגלידריה היוקרתית.
לפרטים נוספים:
יונאן קיטשן רחוב קלינטון 79 (סגור בימי שלישי)
איל לבורטריו דל ג'לטו רחוב לאודלו 188(בפינה של האוסטון)