ה IFC הוא כמו הסינמטק, במובן של יש בו פסטיבלי סרטים אוזבקים ואולמות עם כסאות לא נוחים וסאונד לא משהו אבל אנחנו בכל זאת אוהבים אותו כי בזכותו ראינו סרטים יפהפיים ומרגשים כמו ג'ירו חולם על סושי ועוד סרטים עדינים ויפים כמו From up the Poppy Hill (של אותו אחד מהטירה הנעה). לפני אנחנו ממשיכים, קחו לכם שתי דקות לצפות בטריילר כדי להיכנס לאווירת הפוסט הזה (ולכו גם לראות את הסרט) :
הסרט היה באמת מקסים, ואני קצת מתרגשת שוב רק מלראות את הטריילר ולשמוע את המוזיקה. אבל בלי שום קשר כמובן שכל מה שהם עושים בסרטים יפנים זה לאכול, ובמקרה של הסרט הספציפי הזה, גם לנקות, אז פיתחנו מן מנהג שאחרי כל פעם שאנחנו הולכים לIFC אנחנו מקנחים בביקור רוקמיישה. קודם כל, זה קרוב ורוב הזמן אין הרבה המתנה, שזה כבר טוב. דבר שני, בעלי הבית היפנים תמיד גורמים גם לזרים ברברים כמונו להרגיש בבית. בבית יפני, למעשה. בבית יפני משנות השישים,למעשה, כנראה יהיה התיאור הכי מדויק. זה מתחיל מהג'וקבוקס הישנה בפינה וממשיך בתמונות משפחתיות בשחור לבן (התמונות הן באמת של המשפחה – מראים את מזקקת הסאקה המשפחתית שגם נמכר במקום עצמו) ועוד מיני שמונצלך שהיפנים מתים עליהם.
אבל רק כשפותחים את התפריט מתחיל הכיף האמיתי. קודם כל, האורז לסושי ולשאר המאכלים מבושל בתערובת תבלינים שהופכת אותו להיות סגול (וגם יותר טעים). הראמן שלהם הוא בין הטובים שנתקלתי בהם (והייתי באיפודו שבוע שעבר לכל מי ששואל). יש הרבה מנות ירקות קטנות וטעימות כמו במיה בשום, כרוב ניצנים בזיגוג מיסו וגם קצת אצבעות חזיר קטנות (יש יאמרו שזה לא סוג של ירק. לאותם "יש" אני אגיד – אבל זה טעים).
ירקות, אבל טעים
הראמן נראה פשוט, אבל הוא ממזר
זה מה שנקרא שמונצלאך
עוד שמונצאלך מקרוב. וזה עוד בלי הפייה-בצורת-חתול-עם-כנפיים ומסיכת מתאגרף שהולבשה על דלעת שהיו בסביבה גם
אה, והסאקה. אין הרבה מבחר ממנו אבל כל מה שיש הוא מעולה. אני גם במיוחד אוהבת את היין שזיפים (בגלל שאוריאל לא גונב לי אותו כי הוא כל כך מתוק). כמעט כל מה שאיי פעם הזמנו שם היה מאוד טעים. אם כבר הגעתם עד לשם אז הייתי ממליצה להתמקד במנות המיוחדות ופחות בסושי. לא כי הוא לא טוב, אלא כי איפה עוד תמצאו אוקונומיאקי (שזה מן סוג של חביתת ירק יפני) עם שבבי בוניטו למעלה שעוד קצת זזים ותוכלו להפחיד אנשים מהמשרד עם הסרט הבא:
(זה לא באמת חי, זה רק האדים מהחביתה).
המקום מצוין אגב גם לחברים שמגיעים מחוץ לעיר (היי אהד! מקווים שהצלחת למצוא את דרכך למלון בשלום. אוריאל מבטיח שכל מה שקרה ברוקמיישה נשאר ברוקמיישה).
שורה תחתונה: טעים ומומלץ. החשובן לזוג שאוהב לשתות סאקה (ו/או יין שזיפים) בדרך כלל לא עובר את ה 70-80 דולר.
לפרטים נוספים: רוקמיישה, רחוב באראו 11 (אזור הגריניץ' וילג').
נ.ב.
לכל מי שמנוי לבלוג דרך האימייל ולא שם לב – פתחתי עמוד לבלוג בפייסבוק (כדי שיהיה עוד מקום שבו אני כמעט לא מפרסמת). יש שם עוד מסעדות שלא יוצא לי לכתוב עליהם וגם מיני דברים שקורים בעיר. בואו להצטרף.