אני חושבת שזה כלל דיי ידוע שאם יש הרבה מקומיים במסעדה אז כדאי להיכנס אליה, במיוחד אם המקומיים והתפריט מאותו אזור. כלומר במסעדות איטלקיות שיש בהן איטלקים יהיה אוכל טעים, כנ"ל גם במסעדות יפניות שיש בהן יפנים וכו' (הכלל לא תקף למסעדות סיניות אגב, שבהן היחס הוא ישיר והפוך – ככל שיש יותר מקומיים, האוכל יהיה יותר דוחה). בכל מקרה, אתמול בערב חשבנו שהצלחנו כי נכנסנו למסעדה יפנית שהיו בה אך ורק יפנים. המארח של המסעדה נראה קצת פחות שמח והושיב אותנו בפינה הכי נסתרת לעין משאר הסועדים והיה צריך להשגיח כל הזמן שאוריאל לא יתגנב לשולחנות של היפנים השיכורים ושנתנהג יפה כדי לא לבייש את בעלי הבית ולגרום להם לבצע התאבדות יפנית טקסית עם מזלג קטן.

כמו שוודאי רבים מכם יודעים הייתה השבוע סופה חזקה בניו יורק ומזג האוויר קר אבל בגל החום העז של חמש המעלות שהיה אתמול העזנו לצאת מהבית. הסיבה שיצאנו מהבית אגב נקראת סוקיאקי, שנדמה לי שכבר הזכרתי פעם: זה ערימה של נתחי בשר וירקות, שמוגשת לשולחן ומתבשלת בתוך ציר סויה ועוד מיני דברים טובים. סוקיאקי זה מצוין בגלל שזה גם אוכל וגם שעשוע, בגלל שאפשר לבשל בעצמך בשולחן את הדברים לפי קצב הרעב שלך וגם מספק בדרך כלל לאוריאל תעסוקה במקום הטרדת מלצריות.

כראשונות הזמנו סשימי (שהיה טוב מאוד אבל לא מיוחד) וסלט אטריות סובה, שהסיבה היחידה שאני מזכירה אותו היא כי אוריאל טוען שזה הסובה הכי טעים שהוא אכל מעולם. כידוע לכולכם וודאי עוד מימי בית הספר היסודי, אטריות סובה עשויות מכוסמת ולכן יש להן בדרך כלל טעם דוחה נרכש. אני רכשתי בצהלה את הטעם בטיול האחרון ביפן אבל אוריאל נשבע שהוא לא יכניס ולו עוד סובה אחת לפיו. עד אתמול, כלומר. הסובה היו צ'ואי מאוד וטובלו בסלט ביחד עם עוד ירקות ורוטב חמצמץ והיוו מנת פתיח מצוינת.

הסוקיאקי היה בדיוק מה שייחלנו לו – פרוסות בשר מצוינות ברוטב מעולה. ביחד עם הסוקיאקי הגיעה לנו גם סבתא יפנית אורגינלית שגם בישלה וגם השגיחה שנאכל יפה. אני אכלתי יפה כמו ליידי יפנית באיטיות ועם כיסוי הפה, ואוריאל , במסורת יפנית ידועה קצת פחות זלל את כל האוכל כמו מלגזה. (מי שלא ראה את אוריאל אוכל סוקיאקי לא מבין את הטרגדיה שבפיטום אווזים).

זה הלפני. הקוביה הקטנה שעל הבשר היא קוביית שומן קטנה ומשמשת לשימון קערת הבישול. ג'וי!

זה האחרי. רציתי לצלם גם את סבתא אבל פחדתי ממנה.

השם של המסעדה נקרא, כמה מקורי, ניפון. זה מקורי כמו לפתוח מסעדה צרפתית ולקרוא לה פאריז, אבל סלחנו להם כי כשעזבנו את המסעדה, הבנו בדיעבד שנקלענו למקום טרנדי ומפורסם של סלבריטאים. הנה, תשפטו בעצמכם:

סלבריטאים!!

 השורה התחתונה: החשבון יצא 115 דולר (לא כולל טיפ, מתוך זה 20 דולר על דרינקים). מנת סוקיאקי לשניים וסבתא יפנית אחת עולות 60 דולר, שזה דיל מצוין.

לפרטים נוספים: ניפון, 155 רחוב איסט 52