הזכירו לי השבוע (באלימות) (מתונה) שלפני כמה חודשים פירסמתי שלכבוד יום ההולדת אני הולכת לאחד מהמסעדות האהובות עלי ביותר בניו יורק, ושמעולם לא כתבתי איך היה. הבטחות צריך להראות במראה עיניים ולא במשמע אוזניים מאשר אף פעם לא, וחוץ מזה, זה עדיין מקום שאני אוהבת במיוחד. בפעם האחרונה שהלכתי לשם היה לי יומולדת 32 וממרומי גילי הגעתי למסקנה מאוד חשובה:

אני לא בן אדם מגניב.

בחיי, ממש לא. הדבר הכי מסעיר שעשיתי השנה היה להחליף את התה קמומיל של השעה תשע בערב בתה קמומיל וניל (וגם זה היה רק לתקופה מוגבלת). אפילו מיילים אני מבקשת שישלחו לי בשני העתקים ובדרך כלל אני מסודרת, מיושבת בדעתי ומיושנת בדעותיי.

ביוטי אנד אסקס לעומת זאת, זה מקום אולטרא מגניב. גם הסגנון, גם האוכל, בדרך כלל אפשר להתחכך שם בסלבריטאים אמיתיים וכמובן שיש צורך להזמין מקום שבועות מראש.

השאלה המתבקשת כמובן היא מה יש לי לחפש במקום כזה והתשובה היא כמובן: אוכל טעים. כל כך טעים, שאני מוכנה להתגבר על האיבה שלי ממקומות מגניבים, לאזור כוחות, לוותר על התה של שעה תשע ולהתנייד עד ללואר איסט סייד.

עבור היומולדת הצטיידתי במיירה, הבחורה הכי מגניבה שאני מכירה בניו יורק ושמנו פעמנו אל עבר המקום. קל לפספס כי מבחוץ זה נראה כמו חנות שמונצאלך, וצריך להיכנס פנימה ולעבור בדלת האחורית עד שמתגלה המסעדה (הדיי גדולה, שמתפרשת על שתי קומות). אפשר ורצוי להתחיל בבר כי איפה עוד אפשר למצוא קוקטילים נהדרים כמו ארל ד'ה פרל (וודקה, תה ארל גרי, לימון ומנטה) או שיקוי יופי (ג'ין, מלפפון, תות ויין מבעבע). (ואם הקוקטילים נראים לכם נשיים מידי, אז דעו שיש גם מבחר עצום של קוקטלים על בסיס וויסקי). (וגם הרבה וויסקי).

יצא שהגענו ביום שישי כמה שהתחלנו עם כמה שוטים של וודקה כדי להתאפס על הסופ"ש ואחרי כן עברנו לקוקטלים. אחרי שהרגענו את הגוף והנפש התפננו להסתכל בתפריט. יש כל כך הרבה דברים שהיה קשה להחליט מה לבחור, מזל שהמנות מתוכננות לחלוקה ומגיעות קטנות והפריטים במנה מגיעים במספר זוגי, למשל ארבע או שש. (מיירה מדווחת שכשמגיעים שלושה אנשים, המנות יוצאות בכפולות של שלוש – למשל, שש).

המנה האהובה עלי שם ביותר נקראת דאמפלינג עגבניות, שזה דאנפלינג סיני, אבל עם גבינה ובייקון ששוחה במרק עגבניות, אבל כמעט כל מה שטעמתי שם היה יצירתי וטעים.

מזל שכל כך חשוך שלא שמים לב שהזמנו שש עשרה מנות

מזל שלמיירה יש אייפון 5, כל כך חשוך שבקושי ראיתי את האף שלה

למשל, טרטר בקר שלווה דווקא בצ'יפס דקים וקראנצ'ים וגפרורי בייקון (מממ…בייקון), וגם גירסה חדשה לפרצל ניו יורקי שבו מוגשות חתיכות בשר ובצל מטוגן על לחם פרצל. (אם התיאור של המנות נשמע לא מרתק זה אני ולא הם). הצי'פס חתוכים עבה ומוזלף עליהם קצת חומץ. שזה נשמע מוזר אבל נותן לצ'יפס מן חדות ומאזן את השומניות. כמעט כל גירסה של מנה מוכרת קיבלה פה טוויסט מעניין, שלא לומר – מגניב.

אפילו ההליכה לשירותים נעשת חוויתית, ויש אפילו סיבה טובה ללכת בזוגות בגלל שבשירותים של הנשים מוגשת שמפניה. בחינם. הכי כיף לשבת על הספות הנוחות ולדסקס את ענייני השעה תוך כדי לגימת שמפניה. או שתיים.

(לא בדקתי אבל דווח לי שבשירותים של הגברים לא מוגש כלום. בעסה לכם).

בגירסת הקינוחים היו כמובן קינוחים ברבים, אבל בשלב הזה של הערב כבר הייתי שיכורה מידי כדי לרשום בצייתנות מה היה שם. נדמה לי שקאפקייקס, ונדמה לי שהם היו בטעם וויסקי.

המשאלה שלי היא לבוא לפה שוב

הלומות אלכוהול ואוכל המשכתי עם מיירה לסיבוב ברים בשכונה (כפי שציינתי, היא מגניבה ומכירה את כל המקומות השווים) כוללל בר שנקרא "שני ביט" ויש בו הרבה בירה אבל בעיקר הרבה מכונות ארקייד ישנות (למי מאיתנו שמתגעגע למשחקי פינבול ודונקי קונג) וחשוב במיוחד לא לשכוח את התעודת זיהוי (או רשיון נהיגה) כי מסתבר שגם אם את חוגגת כבר יומולדת 32 עדיין יבקשו ממך להציג תעודה בכניסה לכל מקום ותאלצי להתחכך עם הבחור בכניסה כדי שייתנו לך להיכנס ולבקש ממיירה שתקנה לך דרינקים.

עייפות ומרוצת חזרנו הבייתה להתחיל את תהליך ההתאוששות מההנג אובר. מזל שימי הולדת מגיעים רק פעמיים בשנה.

בשורה התחתונה: יקר, אבל שווה.  ארוחה לזוג (בחורות) עלתה 280 דולר, אבל זה מתאזן עם השמפניות בשירותים.

לפרטים נוספים:

ביוטי אנד אסקס – רחוב אסקס 146

טו ביט – רחוב אסקס 153