(יש פרטים על פרוייקט קיץ חדש ומלהיב בסוף הפוסט)
***
אני מתגאה מאוד בהיסטוריה המשפחתית שלי של פתירת חידות. דודתי פותרת מזה שנים תשבצי היגיון בהינף קולמוס זריז, אמא שלי היא רב-אומן של סודוקו, אני מעבירה אלפי שעות בשנה בישיבה במטוסים תוך כדי פיצוח שחור ופתור, ואפילו אוריאל פותר תעלומות מסתוריות (כגון "מי שם כלים בכיור ולא במדיח" או "מי סידר את המחבתות שלא לפי סדר אלפביתי" ואפילו "ראית את החתול?" הקלאסי) על בסיס שבועי. ולכן, הרגשתי מוכנה לגמרי לפתור את חידת ה"בריחה מהחדר".
"בריחה מהחדר", למי שלא היה באינטרנט בשנים האחרונות היא סדרה של משחקי מחשב פופולרים שהמטרה בהם היא..נו, לצאת מהחדר. אז יש אחד כזה בניו יורק. אבל על אמת. כלומר, מכניסים קבוצה של אנשים לחדר ממש והמטרה היא פשוטה: לצאת מהחדר, ולעשות את זה תוך שעה.
חשתי מוכנה לגמרי לפצח גם את העניין הזה ולכן אספתי את שלל חבריי ובערב יום רביעי התאספנו כולנו במידטאון . אני רוצה לציין שבחרתי (בכישרוני כמפקדת) קבוצת אנשים מוכשרת, אקלקטית והגדרתי לכל אחד מראש את תפקידו: שירה וארז היו מופקדים על העלאת המורל, אוריאל היה מופקד על הורדתו, יהוששכר הגבוה היה אמור לבדוק מקומות גבוהים, מיקי היה הגיבוי לבדיקת מקומות גבוהים אחרי שיהוששכר התגלה כלא צייתן במיוחד, והגיעו גם שני אסיאתים רנדומלים שגם הם כמו שאר חברי הקבוצה הבטיחו לקבל את מרותי אבל בפועל עשו מה שהם רצו.
תידרכתי את כולם ונכנסנו לחדר (יש מספר חדרים, אני כמובן בחרתי את החדר שנקרא "המשרד" שהוא המסובך והקשה מכולם) אני לא אספר לכם מה בדיוק קרה בחדר כי זה יהרוס אבל צריך שיתוף פעולה, חדות עין וזריזות מחשבתית. כמובן שלא הצלחנו. כמובן שכולם האשימו אותי. (לא מאמינים? הקשיבו לשיר הבא: )
אז מצד אחד אני רוצה ללכת שוב (ויש עוד שני חדרים לברוח מהם), אבל מצד שני יש גבול גם ליכולת שלי להתעלם מהמציאות שמוכיחה לי שאני לא חכמה כמו שחשבתי.
כרטיסים לעניין הזה עולים 28 דולר ככה שזה לא עסק זול, אבל מה זה 28 דולר לעומת הההרגשה של אכזבה מהולה בדיכאון כשלא תצליחו גם אתם לברוח מהחדר.
לפרטים נוספים: בריחה מהחדר
***
אני גאה ושמחה לפרסם את פרוייקט הקיץ שלי שנקרא פרוייקט איים בניו יורק קיץ 2014. החל ממחר ובמהלך שאר הקיץ אבקר כל שבוע באי אחר מסביב לניו יורק ואחלוק את החוויות איתכם בבלוג. למה? כי נראה לי מגניב, וכי זה גם יחייב אותי לצאת מהבית בכל סופ"ש וגם לכתוב על זה בבלוג. וגם, כי זה כיף!