פרוייקט איים הוא התעסוקה שלי לקיץ 2014, בו אסע לבקר בכל שבוע אי אחר מסביב לניו יורק ואכתוב עליו בבלוג. לכל האיים בפרוייקט. 

***

רייקרס איילנד מתפקד כבית המעצר של העיר ניו יורק.  בכל רגע נתון נמצאים שם יותר מ 12 אלף עצירים, בהם רוצחים מסוכנים, אנסים, ובעלים שקובעים תוכניות בלי להודיע לנשים שלהם.

איך מגיעים לשם?

ובכן, זה בית מעצר, כן? אז קל מאוד להיכנס לשם, אם כי יותר מסובך לצאת. אסירים שמתשחררים מהמקום בדרך כלל מקללים את האי בצאתם החוצה ונשבעים לא לחזור לעולם אבל הסטטיסטיקה לא עובדת לטובתם – יותר מחצי מהם יחזרו למעצר תוך שלוש שנים או פחות. אם בכל זאת אתם רוצים לבקר, אוטובוס מספר Q100 או Q101 יביא אותכם עד לשם. אנחנו הלכנו ברגל מתחנת הסאבווי של אסטוריה (בערך חצי שעה הליכה) עד לכניסה לגשר.

מה עושים שם?

זה תלוי. אתה או מרצה מאסר, מבקר חברים או מבקר לקוחות. במגרש החנייה של האי הייתה תערובת מוזרה של מכוניות ישנות ומוזנחות ומרצדסים חדשים ומבריקים. התקרבתי לגדר כדי לצלם תמונות אבל לא הייתי זריזה מספיק ואחד השומרים צעק עלי לזוז משם. למרות שבדיעבד כנראה ראיתי את האי עשרות פעמים (הוא צמוד לשדה התעופה לה גוורדיה), משום מה לצלם תמונות מהגשר נראה להם חשוד. בתור אורחת ולא אזרחית של המדינה הזאת, העדפתי לציית להוראות.

מדכא מאוד לחשוב על אי שלם שכולו בית מעצר אחד גדול, ומדכא עוד יותר לחשוב על אומה שלמה שכמעט אחוז אחד מהאכלוסיה שלה נמצא כרגע בבית כלא. רייקרס איילנד הוא רק בית מעצר, ככה שלא מרצים בו תקופות מאסר ארוכות (נמצאים בו רק עצירים שלא יכולים לממן ערבות ואסירים שמרצים תקופות קצרות של פחות משנה) אבל הוא ידוע כאחד מעשרת בתי הכלא האלימים והמסוכנים ביותר בארה"ב.

אתם לא רוצים לבקר שם, ממש לא.

אוכל?

לא, ממש לא.

שווה?

לא, ממש לא. מדכא.

***

בשבוע הבא אני חוזרת לתוכנית המקורית ליסוע לסטטן איילנד. כעונש לבעלים לא ממושמעים, אנחנו גם נלך לעיירה ההיסטורית ריצ'מונד וגם לשחק מיני גולף.