China: Through the Looking Glass

לפני כמה שבועות כתבתי על כמה אני מרוצה כל פעם שאוריאל מקפל את המצעים בדייקנות והרבה אנשים חשבו שהסתלבטתי עליו. אז רק כדי לשים דברים על דיוקם, לאוריאל יש יכולות מופלאות של חדרנית פיליפינית והוא מסוגל לקפל מצעים (כולל סדינים עם גומי!) לכדי מרובע מושלם. בפעם בחודש שאנחנו עושים כביסה (שנינו ג'יפונים) אנחנו משתמשים בשש מכונות כביסה וארבעה מייבשים בו זמנית ואז עורמים את הכל על המיטה ומתחילים במשחקי הקיפולים. משחקי הקיפולים למי שלא יודע הוא למשוך את הזמן בקיפולים (אוריאל בסדינים ואני בכל השאר) כדי לגמור בדיוק דקה אחרי הבן זוג שלך, מה שישאיר את המלאכה השנואה ביותר (התאמת אלפי הגרביים השחורים של אוריאל) למפסיד.

בכל מקרה, מצעים וסדינים הם לא הקשר היחידי של אוריאל לבדים. יש לו גם חוש אופנתי מפותח והוא גבר מודרני ומפותח ונוטה לשים לב לפרטי לבוש חדשים שאני קונה ולובשת ואף מביע את דעתו האישית עליהם כמו "השמלה שלך נראת כמו וילון" , "יש פסים על הסוודר שלך" ו "חשבתי שיש לך כבר שמלה שחורה, למה את צריכה עוד אחת?". בהתחשב במערכת היחסים המפותחת של אוריאל עם בדים ואופנה חשבתי שהוא פחות יתעצבן מזה שגררתי אותו לתערוכה החדשה במטרופוליטן שנקראת "סין: מבעד לראי" בתואנת שווא שהתערוכה חוקרת את ההשפעה התרבותית של תרבות סין על המערב ויש בה אנתרפולוגיה וזה אבל הוא דווקא דיי התעצבן והלך לטייל בגלריות היפניות במקום.

שזה דווקא היה בסדר כי זה נתן לי זמן לחקור את התערוכה בנחת כי מה שבעצם היה בה זה בגדים שעוצבו על ידי מיטב המעצבים במערב ביחד עם השפעות של התרבות הסינית. כבר אמרתי הרבה פעמים שלדעתי לאופנה בהחלט יש מקום במוזיאונים אז אני לא אחזור על זה שוב, אבל פה התערוכה הוצגה מילולית בתוך הגלריה ככה שהיה אפשר להסתכל על השמלות והבגדים המיוחדים בקונטקסט התרבותי המקורי שממנו ההשראה שלהם נשאלה, וגם ליד כל פריט לבוש מוצג פריט סיני מקורי אחר שמעיד על אותה השראה. התערוכה מסודרת ככה שהשמלות היפות ביותר מוצגות בהתחלה והאפקט של החלל החשוף והשמלות המוארות עוצר נשימה ואז ממשיכים הלאה לעוד שמלות ועוד פרטים אפילו יותר מיוחדים ויותר יפים, כמו גן הירח שהוא ממש חדר גן עם השתקפות יפהפייה של ירח גדול וצהוב ומוזיקה חרישית שמאירה את הדמויות המסתוריות באמצע, בגדים שעוצבו בהשראת פורצלן סיני ותלבושת אחת שממש עשויה משברי פורצלן בעצמם.

במחשבה שנייה, אני דווקא כן הולכת לפרט שוב למה לדעתי לאופנה ובגדים יש מקום במוזיאונים. איכשהוא יצא שרק השנה גיליתי מושג שנקרא "אמנות פלסטית" (טוב, אני בוגרת מדעי המחשב, לא שזה תירוץ או משהו, אלא פשוט המצב) והכוונה היא לדברים שנוצרים ממשהו (חומר). אני חושבת שבמקור המושג מתקשר בעיקר ליצירות כגון פיסול וציור אבל בגד גם הוא נוצר מחומר ולכן מתאים להגדרה. אם בגד מסוים נוצר כביטוי ליצירתיות של אומן (בהקשר הזה, מעצב בגדים) למה שזאת לא תוגדר אומנות? ואם זה אומנות, מקומה במוזיאון.

אבל יש גם עוד משהו. תוך כדי שטיילתי בין הבגדים גם עצרתי לחשוב אם יש מכנה משותף שנקרא "השפעה סינית". נמר, פורצלן וכתב סימנים הם רק סינים? אולי זה בעצם סטראוטיפ? יש יותר בסין מאשר רק קונג פו. או שאולי בעצם המטרה לא הייתה להראות שהמערב רואה את המזרח דרך שורה של סטראוטיפים, אלא שבעצם המקור להשראה הוא בלתי נדלה ויכול להגיע מכל מיני דברים, ודווקא יפה וראוי שיגיע מתוך תרבות שונה?

וזה הדבר השני של אומנות. שהיא מעוררת בך מחשבות. אז עוד יותר ראוי שיהיו בגדים במטרופוליטן. מש"ל.

סין: מבעד לראי – במטרופולטין עד ה 16 לאוגוסט 2015.