הארלם, שהיא ללא ספק אחת השכונות המגניבות ביותר בעיר לא מיוצגת מספיק בבלוג, אז החורף אני מתקנת את העניין (בכל זאת שנת בחירות) ועד סוף מרץ נכתוב על כל המסעדות והברים שאנחנו הכי אוהבים בשכונה. הולך להיות חורף חם ומגניב!

***

אוריאל הסביר שהוא לא רוצה ללכת למסעדה אתיופית בהארלם, לא בגלל שהוא גזען או משהו אלא בגלל שברמה העקרונית אין הגיון בללכת למסעדה מארץ שידועה בעיקר בדיזנטריה ורעב. אז כדי לשכנע אותו אמרתי לו שדניאל בולוד פתח מסעדה חדשה בהארלם בסגנון צרפתי מרוקאי (דרום מזרח מרוקו). אוריאל מלמל משהו ברטננויות לגבי הטרנד הלא מוצלח (לדעתו) של הוספת אותנטיות יתר למסעדות צרפתיות אבל הסכים לבוא בכל זאת.

אז הלכנו.

שתבינו שאוריאל הוא פילוסוף ברמה רוחנית ככה שלא תמיד הוא מוצא דברים שנמצאים בדיוק מול העיניים שלו (כמו למשל כשהוא התעצבן כשהחבאתי לו את הממתקים על השולחן בקופסה שלהם איפה שהוא השאיר אותם או כשהוא הזמין ארבעה בקבוקים של שמפו רק כדי שאני אוכל לצרף אותם ל 16 שכבר היו בארון) אז הוא לא כל כך חשד כשנכנסנו למסעדה בלי שהייתה שם מארחת או שלט של דניאל בולוד. הוא כן הרים גבה ותהה למה דניאל מעצב מסעדות כמו סטייקות באזור התעשייה של אזור אבל הוא ענה לעצמו (לא בצורה גזענית כמובן) שזה כנראה כדי שהעיצוב ישתלב עם רוח השכונה.

למרות זאת, אחרי רבע שעה שבה לא הונח לנו סכו"ם על השולחן ואוריאל לא מצא תפריט יין הוא התחיל להיות קצת יותר חשדן. שתבינו, שזה קטע של מסעדות אתיופיות: מנות האוכל מוגשות על מצע של אינג'רה, שזה מן ספוג לחם נטול גלוטן דק שמשמש גם כמצע הגשה וגם כסכו"ם והאטיקט הנכון הוא לאסוף עם הלחם מעט מהאוכל ולהכניס ישר לפה. בחרנו בקומבינציה משולבת של ירקות עם בשר.

עבורי, זה היה תענוג שאין כמוהו גם בגלל שיכולתי לאכול עם הידיים, גם בגלל שהיה מבחר מאוד גדול של מנות לטעום ממנו, גם משילוב הטעמים החדש (והטעים) (ברובו) אבל בעיקר מהמבט המבועת של אוריאל שהצליח למצוא רק יין דבש בתפריט. (בציר תימן 1990 שידוע באיכותו בגלל שבאותה שנה צפון תימן ודרום תימן התאחדו).

מבחינת הקומבינציה, היה לנו קיפטו, שזה מן בשר בסגנון טרטר (בכל זאת הבטחתי לאוריאל אוכל צרפתי), דרק טיפס, שזה בשר עם בצלים ופלפלים שהיה דיי חריף ועוד סוג של תבשיל קדירה. הבשרים היו חביבים אבל הלהיטים הגדולים של הצלחת היו ללא ספק הירקות:עדשים ברוטב כלשהוא, ירקות ירוקים כלשהם ברוטב כלשהוא, סלק מבושל בתבלון כלשהוא ושעועית עם גזר ברוטב שום (בכל זאת הבטחתי לאוריאל אוכל צרפתי). למרות שחלק מהדברים היו ברמת חריפות קצת גבוהה מידי לטעמי (קרי: כל מנת חריפות גבוהה מבורשט) זללתי בהנאה את כל המגש. אני אוהבת אוכל מעניין שאף פעם לא הכרתי ודרכו לגלות תרבויות חדשות.

בחיי שאין זווית שמחמיאה למנה הזאת

באיזהשהוא שלב אוריאל שפשף את העיניים וכנראה היה לו עוד קצת מהחריף על היד כי הוא התחיל לבכות, למרות שהוא טען שזה רק כאבל על האוכל הצרפתי שהוא לא אכל היום.
לסיכום, אוריאל עכשיו עיוור בעין ימין, אבל בסיכום כולל פרוייקט הארלם לגמרי היה שווה את זה.

***

השורה התחתונה: 60 דולר לזוג כולל טיפ, וכמובן, כולל כוס יין דבש.

לפרטים נוספים: אביסיניה, רחוב ווסט 135 מספר 268