יותר מתמיד אני ניצבת מול הדילמה של האם ללכת לאכול במקום שכבר הייתי בו פעם ונהנתי או לנסות מקום חדש. הכלל שאוריאל הציע הוא ללכת פעם אחת למקום חדש ופעם אחת למקום מוכר. נשמע הגיוני ולכן הסכמתי עם הטקטיקה הזו למרות שהביצוע בפועל כלל מליון פעמים של ללכת לאותו מקום ולהזמין את אותן מנות בדיוק עד שאוריאל התיישב על הספה ולא הסכים לבוא לשם שוב ובכלל לא לצאת מהבית והודיע שהוא לא מחכה שוב שעתיים בתור ולא בא איתי יותר לצ'יינה טאון בחיים ושנמאס לו מאוכל סיני בכלליות ומדים סאם בפרט ושהעריצות בבית קשה מנשוא ושתמיד הוא מקבל את המנת גלידה היותר קטנה וגם נאלץ לחלוק אותה עם החתול. בקיצור, הלכנו הפעם למקום חדש.
ג'ינג פונג היא גם אחת מהמסעדות המומלצות בעיר להונג קונג סטייל דים סאם, שזה אומר שמגוון עגלות מלאות דים סאם וכל טוב אחר (כל עוד טלפי עוף מקובל עליכם כ"כל טוב אחר") מוסעות ברחבי המסעדה על ידי צוות עובדים (עובדות) וניתן פשוט לסמן להן להתקרב ולהוריד מייד לשולחן כל מנה שחשקה בה נפשכם. אם הקונספט נשמע מוכר זה בגלל שזה בדיוק כמו הגולדן יוניקורן עליו כבר סיפרתי. למעשה כל כך דומה שגם כאן הייתה מעורבת המתנה של כשעה שכללה מארחת סינית שצווחת מספרים סטייל בינגו במיקרופון והושבה בשולחן שכבר יושבים בו אנשים אחרים ונשבעת לכם שיש להם גם את אותו מעצב פנים שהאינטרפרטציה שלו לעיצוב סיני כוללת הרבה וילונות אדומים ומוטיבים של חיות זהובות. העניין העיקרי בג'ינג פונג היה לצערי הדרגנוע האימתני מקומת הלובי אל קומת המסעדה ולאו דווקא האוכל שהיה דיי בינוני ועם מבחר פחות מוצלח משל הגולדן יוניקורן.
לא רק שאלא היו בתור לפני, אלא גם המשפחות שלהם, השכנים שלהם ומכרים מזדמנים מבית הספר.
אולם חתונות שיק, סגנון העיצוב האהוב עלי
לא אומרים איכס על אוכל, אבל טלפיים זה איכס
הדיבור בעיר הוא שעגלות זה לתיירים ושאפילו בהונג קונג כבר לא עושים את זה יותר ולכן היום בבוקר שמנו פעמנו אל הביצה האדומה (רד אג). פה הדים סאם מוכן לבקשתך ובשביל שבכל זאת יהיה לך עניין מסוים בתהליך ההכנה ולא תרגיש מבועס לגמרי שאין עגלות ו"אותנטיות" תהליך ההזמנה כולל סימון של כמות הדים סאמים על גבי התפריט עצמו ומזל שביקשתי הוראות כי סימון של "1" אומר מנה אחת (שכוללת 3-4 כופתאות) ולא כופתאה אחת. אני גם אוהבת מקומות שכתוב בתפריט שזמן ההכנה הוא בין 10 ל 15 דקות כי א)אני אוהבת תיאום ציפיות ו-ב)מאפשר לפתוח את הקינדל ולעלעל בו בלי לחשוש שבדיוק שאיך שמדליקים אותו האוכל יגיע. הדים סאמים היו אקסטרא טעימים וגם זרמו לשולחן בקצב כזה שבדיוק סיימנו כמעט לנשנש מנה כשבדיוק הגיע אחת אחרת ככה שכולן נשארו חמות (חמות מידי אפילו, רותחות! אוריאל כמעט שרף את הלשון ואת האייפון שלו). יש מבחר גדול של דים סאמים מאודים וגם מטוגנים ואפילו דים סאמים מתוקים לסיום ארוחת הבוקר.
זה מה שנקרא "תפריט אקטיבי"
אגרול צמחוני, פורקס באנס ושרימפס שו-מאי. כל אבות המזון בתמונה אחת.
אגב מתוקים, לא משנה לאיפה הלכתם לאכול וכמה אכלתם, בדרך חזרה לרכבת התחתית כדאי לעבור בפינה של רחוב גרנד ובאורי ולקנות חבילה של 8 עוגיות דגים בשני דולר. השם של העוגיות מטעה כי הן רק קצת נראות כמו דגים ובעצם עשויות מבצק מתוק במילוי של קרם וניל ולא רק שהן קינוח מצוין אלא שגם החנות בפינה שם מפעילה מוכנה אוטומטית קטנה להכנה שלהן, וזה כיף לצפות בה בזמן שמכרסמים את העוגיות.
האמת שאני היחידה שקוראת לעוגיות האלה עוגיות דגים
עוד משהו לגבי דים סאמים וזה כלל שבדקתי עשרות פעמים הוא שלא משנה מה כמות האוכל שתזמין או כמה אנשים חולקים אותו , איכשהוא בסוף החשבון יצא בדיוק 35 דולר שעבור ארוחת בוקר שבעצם מתפקדת כארוחת צהריים הוא סימפטי ביותר ובנוסף גם קונה שעתיים של שלווה לראות תוכניות מטופשות בטלויזיה בזמן שאוריאל צונח מעולף על המיטה תך כדי מלמולים שזו הפעם האחרונה בהחלט.
שורה תחתונה: אם אתם בעניינים של מסורת, לכן לגולדן יוניקורן. למתקדמים, רד אג הוא המקום בשבילכם (וגם יש פחות תור).
לפרטים נוספים:
ג'ינג פונג, רחוב אליזבת 20
רד אג, רחוב סנטר 202
העוגיות: לא זוכרת את שם המקום אבל זה על רחוב גרנד, בין רחוב באורי לקריסטי (החנות השנייה מהפינה של באורי).
