ארכיון הקטגוריה: הארלם

סילביה'ס – אוכל נשמה מסורתי בהארלם

הארלם, שהיא ללא ספק אחת השכונות המגניבות ביותר בעיר לא מיוצגת מספיק בבלוג, אז החורף אני מתקנת את העניין (בכל זאת שנת בחירות) ועד סוף מרץ אמצע אפריל נכתוב על כל המסעדות והברים שאנחנו הכי אוהבים בשכונה. הולך להיות חורף חם ומגניב!

***

מאירה דווקא מאוד רצתה לבוא להארלם, כי היא משתתפת בהפקה חדשה של הקוסם מארץ עוץ והיו חסרות לה נעליים מוזהבות ומבריקות. אני הסברתי שאני לא מעוניינת ללכת לשופינג בהארלם, לא כי אני גזענית אלא כי אני לא מסוגלת לערוך קניות על בטן ריקה. אז מאירה הציעה שנלך לאכול בראנץ' ואז נלך להסתובב. מלמלתי משהו לגבי זה שדרך הלבנים הצהובות הא כבר פאסה לגמרי ושצהוב זה בכלל לא הצבע שלי אבל הסכמתי ללכת.

אז הלכנו.

לעיר הברקת. לסילביה.

סילביה היא אחד מכנסי צאן הברזל של השכונה ואפשר לדעת לפי זה שהרחוב נקראת על שמה של בעלת המסעדה המיתולוגית. אפשר לדעת גם לפי התור הארוך שתמיד יש בכניסה למסעדה, אבל המכשפה הטובה מהצפון המארחת הושיבה אותנו תוך מספר דקות. בקצה של המסעדה. כמה שיותר רחוק מכל השאר. שלא נעשה פאדיחות וזה. אמרתי למאירה שאני חושבת שאנחנו כבר לא באפר ווסט סייד.

IMG_8400

האוכל בסילביה הוא מהסוג שנקרא אוכל נשמה. וכבר דיברנו עליו – כל מה שמנחם, ופחמימותי, ומטוגן, ואוי, כמה טעים. יש הרבה אופציות לבחור מהן אבל בהמלצתה של המכשפה הטובה מהדרום המלצרית העדפנו להתמקד בקלאסיקות הגדולות של התפריט: עוף מטוגן (כמובן) ודג מטוגן (הכי טוב לארוחת בוקר).

IMG_8774FullSizeRender (58)סילביה היא מסעדה מהדור הישן. אתה מקבל בדיוק מה שהזמנת ואין פה טייקים מודרנים על אוכל מסורתי או הפתעות קולינריות מדהימות. אבל יש ימים, כמו למשל כשאתה מתאושש מסופת הוריקן שבוע קשה בעבודה וכל מה שאתה צריך זה הרבה קלוריות ופחמימות מנחמות, וגם חברה מנחמת של חבר טוב שאפשר לחלוק איתו עוף מטוגן, כוס קפה ותוכניות לאיך נכנסים לדיאטה לשנתיים להוריד את כל הקלוריות של הארוחה.

FullSizeRender (59)

יש כאלה שאומרים שסילביה היא לתיירים מתחילים, ושהמקום הפך להיות ממוסחר מידי ולא מספיק אותנטי. אני חצי מסכימה איתם אבל לא היה לי כח להמשיך לחשוב על זה כי נכנסתי לתרדמת פחמימות.

לסיכום, אם חשקה נפשכם באוכל מנחם וטעימה של אוכל נשמה מסורתי, סילביה היא המקום בשבילכם. מאירה הלכה אחרי כן לקנות את הנעליים ומפה לשם היא הקישה בהם שלוש פעמים ומצאה את עצמה בקנזס, אבל בסיכום כולל פרוייקט הארלם לגמרי היה שווה את זה.

IMG_8850

לקריאה נוספת – כל המסעדות בהארלם.

***

השורה התחתונה: 50 דולר לזוג כולל טיפ ומס וקינוח, לא רע במושגי ניו יורק.

לפרטים נוספים: סילביה'ס, שדרת מלקולם אקס מספר 328

 

רד רוסטר, ביסטרו טרנדי בהארלם

הארלם, שהיא ללא ספק אחת השכונות המגניבות ביותר בעיר לא מיוצגת מספיק בבלוג, אז החורף אני מתקנת את העניין (בכל זאת שנת בחירות) ועד סוף מרץ נכתוב על כל המסעדות והברים שאנחנו הכי אוהבים בשכונה. הולך להיות חורף חם ומגניב!

***

אוריאל הסביר שהוא לא רוצה לקחת את עודד שביקר אותנו השבוע לרד רוסטר, לא בגלל שהוא גזען, אלא בגלל שאם הוא היה רוצה להיפגש עם עודד במקום שבו התושבים ירדו מהעצים לפני חמש דקות, הוא כבר היה נפגש איתו בארץ. אז כדי לשכנע אותו אמרתי לאוריאל שהולכים להיפגש עם ג'ון, החבר האירי של מאירה לשתות בירות ולחגוג את סיינט פטריקס דיי. אוריאל מלמל לעצמו "ג'ינג'י מאנייאק" אבל הסכים לבוא בכל זאת.

אז הלכנו.

כשהגענו למסעדה אוריאל קצת חשד כי המוזיקה הייתה אריתה פרנקלין והוא ציפה לשמוע חלילים איריים וגם ציפה (או ליתר דיוק, קיווה) שאחת או יותר מהמלצריות יפצחו בריקוד ריברדאנס סוער, אבל מצד שני הברמנית חבשה כובע ירוק אז הוא התרצה והזמין קוקטייל.

מה שהיה אסטרטגיה מנצחת משלוש סיבות. האחת, שכל החלק הקדמי של המסעדה הוא בר ענק והיה נחמד קצת להיות שם. השנייה, שרשימת הקוקטיילים מעניינת (אני שתיתי קוקטייל שנקרא סאבוי והכיל בתוכו וודקה (כמובן), לימון, סירופ אגבה והשוס הגדול – ענבים – שנתנו טעם מאוד דומיננטי של תירוש, אבל בקטע טוב) והשלישית שלקח להם ארבעים דקות להושיב אותנו, למרות שהייתה לנו הזמנה. (הדבר החיובי היחידי בנושא הזה הוא שהיה לי מספיק זמן לחזור הבייתה ולהציל את החתולים ממוות בטוח כי עודד השאיר את החלון פתוח והחתולים דבילים ועודד אמרתי לך שאני לא אשכח לך את זה לעולם ואני מקווה שנעמה קוראת את זה עכשיו וכועסת עליך גם) (היי נעמה!).

FullSizeRender (34)

שתבינו, זאת הייתה יריית פתיחה מצוינת כי למרות הקוקטייל המוצלח באתי לפה בכוונה מלאה לא להנות אחרי שלפני כמה שנים קראתי את הביוגרפיה של מרקוס סמואלסון, השף והבעלים של המסעדה והגעתי למסקנה שהוא פוץ מוחלט ויהיר עם תסביך נחיתות מעצבן במיוחד. בתור אתיופי שאומץ בגיל צעיר על ידי משפחה שבדית ובילה את רוב ילדותו בכפר קטן בשבדיה הכפרית, החיבור המזויף שלו לתרבות השחורה האמריקאית הוא מעורר רחמים במקרה הטוב, ומעורר עצבים במקרה הפחות טוב. אם תקראו את הספר תוכלו למצוא את הסיפור הקורע לב על איך בילדותו הוא לא נבחר לשחק בנבחרת הכדורגל של הבית ספר, לא כי הוא היה שחור וכולם היו גזעניים אלא כי הוא היה ממש גרוע. או למשל שהוא יספר לך כמה השפים בכוכבי מישלן נוראיים באופי שלהם אבל לא יספר לך ולו פרט מידע או אנקדוטה משעשעת אחת. אה, והוא בישל לנשיא אובמה פעם אחת, חוויה שאפשר לקרוא בפירוט מייגע במשך ששים עמודים לפחות.

אז האם אפשר לתעב שף רק לפי הביוגרפיה שלו? ברור שכן, וזאת הסיבה שלא טרחתי ללכת למסעדה עד היום. אבל בתור אחת ממסעדות הדור החדש הידועות ביותר בשכונה, וכאחת המסעדות שהתחילה את הגל החדש של הטרנד הקולינרי באזור אי אפשר ממש להתעלם ממנה בכל פרוייקט הארלם שמכבד את עצמו, אז הסכמתי ללכת.

אז הלכנו.

FullSizeRender (32)

אוף, וכמה שהיה כיף! התפריט מכיל המון וואריציות של אוכל נשמה בנאלי לחלוטין, אבל הפתיעו ברמת הדיוק והביצוע שלהם. למשל, לחם בננה. בדרך כלל פרוסה קטנה של לחם בננה תשקול קילו וחצי בקירוב, ובדרך כלל לחם בננה מגיע בילט אין עם טופס 17 לאחרי כן, אבל פה היה אוורירי ונימוח ומלא בטעם של בננות טריות. גם העוף המטוגן (כמה שלמדתי לחבב עוף מטוגן בזמן האחרון) הגיע עם ציפוי פריך כמו נייר צלופן של משלוח מנות מכיתה גימל אבל עם פפריקה טחונה טרייה והתפצח בשמחה בין השיניים, מסתיר מתוכו בשר נוטף עסיסיות. ודיברנו כבר על הפירה ליד? כזה שאמא מכינה? כזה עם כל כך הרבה כובד ומרקם שאחרי כל כף אחת צריך להישען אחורה ולפתוח עוד חור בחגורה? או שנדבר על השרימפ וגריץ, שכמה שהיו חריפים ככה הם היו טעימים (אכלתי את כולם ושרפתי את הלשון לגמרי) או למשל המק & צ'יז המסורתי שיכול להגיע עם חתיכות לובסטר בפנים, לא שהוא צריך לובסטר כדי לרגש אותי.

FullSizeRender (33)

עוד היה חמור מאוד, שהאווירה במקום סופר כייפית, עם נגן סקסופון שהפציע איי שם במהלך הערב, מלצרים חביבים (אם כי לא סופר מהירים, שזה משהו שכבר התרגלנו אליו באזור), ומלא יצירות אומנות ושמונצלך להביט בהם במהלך הערב.

אכן בעייה חמורה, כי מצד אחד השף עדיין שנוא עלי אבל לעזאזל, הוא מבין באוכל. ואוריאל יודע כי הוא ראה אותו בבר והלך לשאול אותו אם כל התמונות של השחורים במסעדה זה לא קצת פיצוי על רגשמות האשם הלבנים שלו ומפה לשם התאריך לשימוע נקבע למאי אבל בסיכום כולל פרוייקט הארלם לגמרי היה שווה את זה.

לקריאה נוספת – כל המסעדות בהארלם.

***

השורה התחתונה: 210 דולר לשלושה אנשים, אבל הזמנו כמות דיי פסיכית של אוכל (ארבע ראשונות, שלוש עיקריות ושני קינוחים). סה"כ לא מאוד יקר כאן יחסית לביסטרו אחרים בעיר, אבל כן יקר יחסית לשכונה.

לפרטים נוספים: רד רוסטר, שדרת מלקולם X מספר 310.

 

מאונטיין בירד – צרפתית בלתי רגילה באיסט הארלם

הארלם, שהיא ללא ספק אחת השכונות המגניבות ביותר בעיר לא מיוצגת מספיק בבלוג, אז החורף אני מתקנת את העניין (בכל זאת שנת בחירות) ועד סוף מרץ נכתוב על כל המסעדות והברים שאנחנו הכי אוהבים בשכונה. הולך להיות חורף חם ומגניב!

***

אוריאל הסביר שהוא לא רוצה ללכת למאונטיין בירד, הצרפתית המדוברת מבית היוצר של השפים הידועים לבית טג'ימה (שהם גם שפים וגם בעל ואשה) לא בגלל שהוא גזען, אלא בגלל שאם הוא היה רוצה לאכול עוף מטוגן שמבושל על ידי פרימיטיבים בסוף העולם הוא כבר היה הולך לקנטקי פרייד צ'יקן. אז כדי לשכנע אותו אמרתי לו שנוסעים לצד המזרחי של העיר כדי לבקר בהפנינג של שבוע יפן בגרנד סנטרל. אוריאל מלמל משהו לגבי זה שהוא לא גיהץ את היוקאטה שלו ויאלץ לבוא בלבוש לא מכובד.

אבל הסכים לבוא בכל זאת.

אז הלכנו.

מאונטיין בירד היא צרפתית מדוברת שזכתה לאינספור ביקורות מהללות ומתמחה באותה ציפור צנועה שכולנו מכירים, אבל הטייק פה הוא שהם מכינים את הציפור מכף רגל ועל ראש (או ליתר דיוק מכרבולת ועד כף הרגל) במיטב הטרנד הסביבתי והירוק החדש שטוען שיש לנצל את כל חלקי החיה למאכל ולא לבזבז אותה רק על חלקים "פופולרים" כמו חזה או פולקע. הטייק הנוסף הוא שהמסעדה נסגרה בגלל קשיי נדל"ן ורק לאחרונה נפתחה מחדש בגלגולה הנוכחי. ואיזה גלגול מצוין זה.

אוריאל קצת חשד כי הוא לא לא ראה את תקרת הכוכבים הירוקה המפורסמת של גרנד סנטרל, אבל ראה שישבו לידנו בשולחן חמישיית יפנים ומייד נרגע. כבר כשנכנסים לחלל הצר והארוך מרגישים תחושה עמוקה של שלווה ושל מקום חמים ו cozy במיוחד. מן נינוחות של בית כזאת, שמזמינה אותך להישען בסיפוק על השולחן ולדעת שהערב יהיה הצלחה וחוויה נהדרת, וזה עוד בלי להסתכל על התפריט.

IMG_8733

אחרי שמסתכלים על התפריט, עדיף להסתכל מחדש רק על הצד הימני שלו (משמאל כל מיני מנות של ירקות ועוד דברים שהם לא עוף, וזה לא ההתמחות של המקום, או כמו שאוריאל הסביר, לא הולכים לקנטקי פרייד צ'יקן ומזמינים סלט). אז בצד ימין של התפריט שלל מנות משלל חלקי עוף, כולן מעניינות וכולן מרגשות. כמו זאת למשל:

IMG_8735

זה נקרא שלל דגימות של חלקי עוף ומכיל כרבולת מטוגנת (רכה ונימוחה באופן מפתיע), מוס כבד (טעים שהגיע ביחד עם קעקוע זמני של זוג יענים), עוד משהו בצקי וטעים וכנף מצופה בכמהין. וזאת דוגמה מצוינת למה אפשר לעשות עם מקצועיות מרשימה ויצירתיות – להשתמש בכל חלק של החיה, מתוך כבוד לסביבה ולחיה עצמה ושיהיה גם מעניין וגם אסתטי וגם בעיקר – טעים.

גזרת המנות העיקריות מעניינת אף היא ואוריאל לקח את עוף היום שהיה עוף גיני שהוגש ביחד עם פירה ורוטב כבד אווז ועוד שלל ירקות. מנה מנחמת ובו זמנית מאוד מרשימה בביצוע המדויק שלה. אני לא הצלחתי להתאפק ולקחתי…שניצל. כזה של אמא. וכמובן שהשניצל של אמא שלי יותר טוב, אבל זה הזכיר לי לרגע את החום והטעמים של הבית (שזה לא בדיוק מה שאתה מצפה למצוא במסעדה צרפתית, אבל עדיין משמח).

IMG_8736

האכזבה היחידה שהייתה לנו קרתה כשאוריאל הזמין כוס יין והוא הוגש לנו מקולקל (באמת מקולקל, הברמנית רחרחה ועיקמה את האף שלה והתנצלה עמוקות) וגם כשפתחו בקבוק חדש הוא לא היה משהו. וגם האינטרנט שלהם נפל באמצע הערב ככה שמנות הקינוח התעכבו וגם לא היה ניתן לשלם באשראי. וגם הברמנית (שהתנצלה בינתיים על הקינוח) שכחה להביא לנו תה. שמתי לב שצפונית מרחוב 110 רמת השירות המסעדות נשארת מקצועית וחברותית, אבל הופכת להיות ברגעי משבר הרבה יותר מקרטעת.

אבל זה באמת לא היה נורא ולא הרס לנו את הערב הנפלא שבוא יכלנו להיאנח בסיפוק, לשלב ידיים, להביט אחד בעינו של השנייה ולרגל כהוגן על כל האנשים האחרים במסעדה. לפעמים צריך ימים כאלה שקר בחוץ ונעים וחמים בפנים.

אוריאל בכל זאת לא התאפק והלך לדבר עם הברמנית על נושא היין, ומפה לשם יש לו כרבולת, אבל בסיכום כולל פרוייקט הארלם לגמרי היה שווה את זה.

לקריאה נוספת – כל המסעדות בהארלם.

***

השורה התחתונה: בסוף חזר האשראי אבל ירד היין והקינוח כפיצוי, כך יצא ששילמנו 100 דולר לארוחה זוגית כולל מס וטיפ. כנראה היה צריך לעלות קצת יותר אבל יחסית לצרפתיות מתחת לרחוב 110, המחירים זולים יחסית לכזה סוג של מקום.

לפרטים נוספים: מאונטיין בירד, רחוב איסט 110 מספר 251

 

 

 

וינטריה – מסעדה איטלקית אלגנטית ולא מחייבת בהארלם

הארלם, שהיא ללא ספק אחת השכונות המגניבות ביותר בעיר לא מיוצגת מספיק בבלוג, אז החורף אני מתקנת את העניין (בכל זאת שנת בחירות) ועד סוף מרץ נכתוב על כל המסעדות והברים שאנחנו הכי אוהבים בשכונה. הולך להיות חורף חם ומגניב!

***

אוריאל היה השבוע בכנס בסאן פרנסיסקו ולכן שאלתי את אורי ודרור אם הם רוצים לבוא איתי לוינטריה, מסעדה איטלקית/ספרדית מגניבה בהארלם. שניהם מייד הסכימו ואמרו שמסעדה בהארלם זה מגניב. אני חשבתי לעצמי בלב כמה שהם גזעניים וכטכסיס לגרום להם להסכים בכל זאת אמרתי להם שהולכים לבית של ארז לעבור על הפייפליין. הם שניהם התבעסו ואמרו שעדיף היה ללכת לאכול משהו, אבל הסכימו בכל זאת.

אז הלכנו.

כבר בכניסה למסעדה אורי שם לב שזאת מסעדה ומאוד שמח שאנחנו לא בבית של ארז עוברים על הפייפליין, אבל מייד דחפתי לו דרינק ליד מרשימת הקוקטיילים המצוינת שיש במקום כדי שירגע, והוא אכן נרגע. יש קסם מיוחד בלשבת במסעדה איטלקית, ועוד כזאת עם תפריט יין משובח בלי להרגיש מחוייבת להזמין יין ובלי לספוג את מבטי השטנה של אוריאל. מכיוון שחיכינו לדרור אכלנו בינתיים שלל נשנושים שכללו קלמרי מטוגן (דרור מת על קלמרי מטוגן ומגיע לו שאכלנו לו את הכל כי הוא איחר) וגם כדורי בשר עם גבינה בפנים על מצע של פולנטה עם עוד גבינה, שהיו מצוינים בצורה אובייקטיבית אבל היו אפילו עוד יותר טעימים כי עד שדרור הגיע סיימנו לאכול גם אותם.

כשדרור הגיע הוא התנצל על האיחור ואמר שהוא היה בבית של ארז ושלקח לו זמן למצוא את המסעדה, ושהייתי יכולה פשוט להגיד שנפגשים במסעדה אבל הזמנו מייד עוד מנת קלמרי כדי שהוא ירגע והוא אכן נרגע.

IMG_8555

הערב זרם ואיתו זרמו עוד מנות שהתחלקנו בהן: היה לנו סטייק עם צ'יפס סופר דק וארוך, דג ברנזינו, פסטה עם פטריות יער ועוד פסטה עם ראגו טלה. אם זה נראה המון אוכל לשלושה אנשים אתם צודקים אבל דעו לכם שהיינו ארבעה אנשים כי גם תמי באה. יש הרבה פחות לחץ כשאוכלים בלי אוריאל כי מותר להחמיא לשף על האוכל (בלי שאוריאל יעלב), אפשר לדבר על העבודה (בלי שאוריאל יתעצבן) ואפשר אפילו להחליף דיעות על נושאים פוליטים בישראל ובארה"ב מבלי לספוג 45 דקות של הרצאה נלהבת, או בלי שהמלצרית תתייאש. כל המנות שהזמנו היו סופר מדויקות, הפסטה לא הייתה רכה מידי, הרוטב לא היה שמנוני מידי, הסטייק היה חרוך בדיוק במידה הנכונה (וגם היה לו טעם כאילו הוא נצלה על הגריל) והדג לא היה יבש מידי. התקרית היחידה שנרשמה לרעתה של המסעדה הייתה כשקיקבלתי קוקטייל עם שני קשים לא שווים באורך שלהם אבל גם זה תוקן במהירה.

FullSizeRender (56)

אחרי ששבענו גם מהאוכל וגם מדיבורים על העבודה התפננו למשימה הבאה באופן נחוש ודיסקסנו את נושא הקינוחים. דרור ואורי שניהם זרמו ואמרו שאין להם בעייה עם איזה קינוחים ואיזה כמות של קינוחים נזמין, ודרור אף הציע שנזמין עוד מנה של קלמרי מטוגן לקינוח.

FullSizeRender (55)

אז חוץ מקלמרי מטוגן הזמנו גם זפולה, שזה קינוח איטלקי מסורתי שמורכב מבצק מטוגן עם שלל רטבי שוקולד וריבת חלב. הדפתי את הנסיונות של אורי לטעום מהמנה ונשכתי את דרור אבל שניהם היו בסבבה עם העניין הזה ופשוט הזמינו עוד זפולה והמלצרית בכל זאת התייאשה.

בדרך הבייתה לקחנו את הרכבת B הבייתה ושכחנו שהיא לא עובדת בלילה, אז פשוט לקנו את ה C במקום והגענו הבייתה בשלום שבעים ומרוצים.

לסיכום, וינטריה היא אחלה מסעדה לערב רומנטי נחמד או לנשנוש של יין עם קצת פסטה (או קלמרי מטוגן) באווירה סופר חברותית ונחמדה ושכמעט תמיד אפשר להזמין בה מקום מהיום להיום. בסיכום כולל, אורי ודרור הסכימו, פרוייקט הארלם לגמרי שווה את זה.

***

השורה התחתונה: 241 דולר לארבעה אנשים כולל דרינקים (אחרי מס, לפני טיפ) זה לא עסק זול, מצד שני, זה עדיין הרבה יותר משתלם ממסעדות דומות בשכונות יותר דרומיות.

לפרטים נוספים: וינטריה, שדרת פרדריק דאגלס מספר 2211

דרינקים שנראים כמו סלט ועוד חוויות מבר קוקטיילים אהוב בהארלם

הארלם, שהיא ללא ספק אחת השכונות המגניבות ביותר בעיר לא מיוצגת מספיק בבלוג, אז החורף אני מתקנת את העניין (בכל זאת שנת בחירות) ועד סוף מרץ נכתוב על כל המסעדות והברים שאנחנו הכי אוהבים בשכונה. הולך להיות חורף חם ומגניב!

***

אוריאל הסביר שהוא לא רוצה ללכת לבר קוקטיילים בהארלם, לא בגלל שהוא גזען או משהו אלא בגלל שהוא שמע שמגישים שם רק קוקטיילים עם אבטיח והוא לא אוהב אבטיחים. אז כדי לשכנע אותו אמרתי לו שיש להם ערב מחווה לחווה אלברשטיין, ושיהיו גם שירים באידיש. אוריאל מלמל משהו ברטננויות בזמן שהוא התלבש לגבי זה שהיפסטרים הורסים כל דבר טוב שיש בחיים ושהוא מקווה שלא יהיו שם רימיקסים ביחד עם שירים של קא$ה או שיהיה רועש מידי.

אבל הסכים לבוא בכל זאת.

אז הלכנו.

כשהגענו למקום אוריאל קצת חשד כי הוא לא ראה שום פנסיונרים, אבל אמרתי לו שערב חווה יתחיל במרתף יותר מאוחר והצעתי שבינתיים נשתה משהו. התרווחנו על הבר ועיינו בתפריט קוקטיילים שמוחבא בתוך ספר. כן, התפריט בתוך הספר, ובוא נדבר על זה רגע:

הבר עצמו נקרא אורנג' 67, ובצורה לא אופיינית לא נמצא ברחוב אורנג' 67. למעשה, אין שום רחוב שנקרא אורנג' במנהטן. הבר עצמו נמצא בהארלם. אז מה לבר קוקטיילים ססגוני עם כתובת שלא קיימת יותר? ששם היה פעם (בעידן כנופיות ניו יורק) אחד הברים הראשונים שהיו בבעלות מלאה ותופעלו על ידי בעלים שהיה בעל צבע עור שחור (שערורייתי ביותר. המקום ד'אז נקרא האלמנק, והשמועות מספרות שהיה בר קוקטיילים ססגוני וצוהל במיוחד. במסגרת ההתחלה של תקופת היובש, ובהינתן גזענות נגד שחורים, הבר עצמו היה קצת…מוחבא. יש ברים שהם מוחבאים על ידי כניסה נפרדת, יש ברים מוחבאים על ידי שתייה שמוגשת בכוסות תה, ופה, התפריטים בתוך ספרים.

או ליתר דיוק, הבר החדש, במחווה לאלמנק, שומר על הכתובת והאווירה של אותו בר נודע. ביחד עם הקשר ההיסטורי החזק והמיקום הנוכחי בהארלם, אקסטרא כיף לשבת שם על הבר ולשתות, וזה אפילו גם בריא.

FullSizeRender (51)

למה בריא? כי עיון קצר בתפריט מצביע על שלל קוקטיילים שנראים (ונטעמים) יותר גמו סלט מאשר כמו קוקטייל. למשל "אמנסיפציה" שיש בו וודקה מלפפון, ליקר תפוזים, כוסברה, מלפפון וגם לימון. ברור שהזמנתי שניים, כי אין כמו גם לשתות וגם להרגיש בריאים. אוריאל הזמין קוקטייל על בסיס וויסקי שזה בדרך כלל רעיון רע, ואכן גם פה היה רעיון גרוע מאוד, כי הקוקטייל הגיע עם כל כך הרבה מרכיבים שמרוב מרכיבים בקושי ראו את הקוקטייל.

FullSizeRender (52)

התפריט מסודר לפי סוגי אלכוהול, מה שמקל על בחירת הקוקטיילים, ובסוף יש נשנושים שכוללים פופקורן, שגם מקל על בחירת קוקטיילים נוספים.

בגלל ההיסטוריה, השתייה והאווירה זה אחד הברים האהובים עלי ביותר בשכונה, אבל הוא סובל מסכיזופרניה קלה שמסכמת כמעט את רוב הבעיות של ג'נטרפיקציה: רוב הזמן, תכנסו ותשבו על הבר הנחמד או על השולחנות מסביב, תהיה מוזיקת ג'ז נעימה ברקע, תהיו בין הלבנים היחידים אבל לא תרגישו עוינות ותבלו ערב סופר כיף (למעט, כמובן אם חלק מהזמן הזה אתם אמורים לדבר עם אוריאל, ואז החלק ה"כיף"קצת יותר מוטל בספק). בחלק קטן מהפעמים, תיכנסו לבר, תהיו הלבנים היחידים שם והברמן יסתכל עליכם וישמור על קשר עין בזמן שהוא מחליף את המוזיקה לראפ ומגביר את הווליום, רומז לכם בלא כל כך עדינות שלא בא לו עליכם כרגע.

אז מצד אחד, בר קוקטיילים טרנדי ומגניב שחוגג את הצד היותר פרוע של ההיסטוריה של ניו יורק, ומצד שני, לפעמים רוצה להיות סתם בר שכונתי בלי תיירים מהאפר ווסט סייד שהגיעו למקום.

אוריאל ניסה לדבר עם הברמן על נושא חווה אלברשטיין ומתי הערב מחווה מתחיל אבל הברמן לא היה בקטע של אידיש. מפה לשם לאוריאל עכשיו יש פנס בעין אבל אבל בסיכום כולל פרוייקט הארלם לגמרי היה שווה את זה.

***

השורה התחתונה: דרינקים באזור ה 14-15 דולר לכוס, לא בלתי סביר בניו יורק.

לפרטים נוספים: אורנג' 67, שדרת פרדריק דאגלס מספר 2082

 

 

 

 

פיוז'ן אפריקאי-אמריקאי במסעדת הססיל בהארלם, וזה מעולה.

הארלם, שהיא ללא ספק אחת השכונות המגניבות ביותר בעיר לא מיוצגת מספיק בבלוג, אז החורף אני מתקנת את העניין (בכל זאת שנת בחירות) ועד סוף מרץ נכתוב על כל המסעדות והברים שאנחנו הכי אוהבים בשכונה. הולך להיות חורף חם ומגניב!

***

אוריאל הסביר שהוא לא רוצה ללכת למסעדת פיוז'ן בהארלם, ולא סתם פיוז'ן אלא פיוז'ן של קיבוץ גלויות אפריקאי, לא בגלל שהוא גזען או משהו אלא בגלל שהוא חושב שכשמבשלים בסגנון פיוז'ן לפחות אחד המטבחים אמור להיות סביר, ושהוא לא מכיר אף מטבח אפריקאי שאפילו מתקרב לסביר. אז כדי לשכנע אותו אמרתי לו שהולכים לסדנת קצבות עם קופון שקניתי בגרופון. אוריאל מלמל משהו ברטננויות לגבי זה שאם הוא היה יודע מראש הוא היה משחיז את הסכין קצבים שלו ושלגעת בסכין של טבח אחר זה כמו לגעת באשכים של טבח אחר, וזה טוב רק אם האשכים כבר מטוגנים ונמצאים על צלחת.

אבל הסכים לבוא בכל זאת.

אז הלכנו.

בהתחלה אוריאל קצת חשד בגלל שהוא לא ראה אנקולים או פרות או את רוקי אבל הסברתי לו שקודם יש חלק של הרצאה ורק אחרי כן החלק המעשי. ואכן הגיע המלצרית והסבירה לנו על המקום, שזה אוכל בהשראת הגלות האפריקאית כלומר אוכל שאפריקאים בישלו בכל המקומות שהם הגיעו אליהם בעולם, מאפריקה לאסיה לדרום אמריקה בין אם כמתיישבים או בין אם כעבדים. היום, מהגרים מהרבה מאוד מהתרבויות האלה גרים בהארלם ולכן אפילו עוד יותר כיף ללכת למסעדה הזאת.

IMG_7542

למזלנו, הזמנתי עוד כמה חברים למסעדה ככה שיצא לנו להתנסות במגוון מנות ראשונות ומגוון מנות עיקריות. מה זה פיוז'ן אפריקאי אמריקאי אתם שואלים? ובכן, זה הרבה מנות עם תבלינים עזים ולא מוכרים. טעמים חזקים. מנות שלא מנסות להרשים בעדינות או בתחכום שלהם אלא פשוט אוכל טעים וצבעוני על הצלחת. כמו מה למשל? כמו למשל כופתאות עם בשר עז מטוגן ברוטב פירי פירי. שזה אחד הדברים הכי רכים ונימוחים שאכלתי מחיי. כמו למשל צלעות טלה שהיו כל כך רכות ונימוחות שהן פחות או יותר נזלו מהעצם והגיעו עם רוטב חריף וגם קצת יוגורט כדי לאזן את הכל. כמו למשל דג מטוגן שמגיע על מצע של גרגירים כלשהם עם ירקות ירקותיים, או למשל הבמיה המטוגנת והמתובלנת או הברוקולי ג'ינג'ר. או בקיצור, הבנתם.

FullSizeRender (31)

האמת, לא הבנתם, כי עד שלא מגיעים למקום וחווים את כל הטעמים בעצמכם קשה להבין מה כל כך מרשים שם. אבל מהקוקטיילים המעניינים שיש בתפריט, העובדה שכמעט תמיד אפשר לעשות הזמנה באותו יום ולא שבועות מראש, המוזיקה הנעימה, השיחה הקולחת, המלצרים החביבים (אם כי קצת איטיים ) והמחירים הנוחים קל מאוד להתחיל להבין. עדיין יוצא בדרך כלל בסביבות שבעים-שמונים דולר לראש, אבל זה כולל דרינקים והמון אוכל ואווירה כל כך מיוחדת.

IMG_7544

אם לא הבנתם, זאת אחת המסעדות האהובות עלי ביותר בעיר, למרות שהשירות שם יותר חביב מאשר יעיל. אוריאל קיטר בגלל שהם התעכבו עם הגשת הדרינקים והוא נאלץ לנהל שיחה עם קולגות שלי בעודו פיכח.

לסיכום אוריאל עכשיו קצת בטראומות נפשיות אבל בסיכום כולל פרוייקט הארלם לגמרי היה שווה את זה.

***

השורה התחתונה: באזור 70-80 דולר לראש, כולל דרינקים.

לפרטים נוספים: הססיל, רחוב 118 מספר 210.

אוהבים את פרוייקט הארלם? לפוסטים נוספים על הארלם.

אביסיניה – מסעדה אתיופית בהארלם

הארלם, שהיא ללא ספק אחת השכונות המגניבות ביותר בעיר לא מיוצגת מספיק בבלוג, אז החורף אני מתקנת את העניין (בכל זאת שנת בחירות) ועד סוף מרץ נכתוב על כל המסעדות והברים שאנחנו הכי אוהבים בשכונה. הולך להיות חורף חם ומגניב!

***

אוריאל הסביר שהוא לא רוצה ללכת למסעדה אתיופית בהארלם, לא בגלל שהוא גזען או משהו אלא בגלל שברמה העקרונית אין הגיון בללכת למסעדה מארץ שידועה בעיקר בדיזנטריה ורעב. אז כדי לשכנע אותו אמרתי לו שדניאל בולוד פתח מסעדה חדשה בהארלם בסגנון צרפתי מרוקאי (דרום מזרח מרוקו). אוריאל מלמל משהו ברטננויות לגבי הטרנד הלא מוצלח (לדעתו) של הוספת אותנטיות יתר למסעדות צרפתיות אבל הסכים לבוא בכל זאת.

אז הלכנו.

שתבינו שאוריאל הוא פילוסוף ברמה רוחנית ככה שלא תמיד הוא מוצא דברים שנמצאים בדיוק מול העיניים שלו (כמו למשל כשהוא התעצבן כשהחבאתי לו את הממתקים על השולחן בקופסה שלהם איפה שהוא השאיר אותם או כשהוא הזמין ארבעה בקבוקים של שמפו רק כדי שאני אוכל לצרף אותם ל 16 שכבר היו בארון) אז הוא לא כל כך חשד כשנכנסנו למסעדה בלי שהייתה שם מארחת או שלט של דניאל בולוד. הוא כן הרים גבה ותהה למה דניאל מעצב מסעדות כמו סטייקות באזור התעשייה של אזור אבל הוא ענה לעצמו (לא בצורה גזענית כמובן) שזה כנראה כדי שהעיצוב ישתלב עם רוח השכונה.

למרות זאת, אחרי רבע שעה שבה לא הונח לנו סכו"ם על השולחן ואוריאל לא מצא תפריט יין הוא התחיל להיות קצת יותר חשדן. שתבינו, שזה קטע של מסעדות אתיופיות: מנות האוכל מוגשות על מצע של אינג'רה, שזה מן ספוג לחם נטול גלוטן דק שמשמש גם כמצע הגשה וגם כסכו"ם והאטיקט הנכון הוא לאסוף עם הלחם מעט מהאוכל ולהכניס ישר לפה. בחרנו בקומבינציה משולבת של ירקות עם בשר.

עבורי, זה היה תענוג שאין כמוהו גם בגלל שיכולתי לאכול עם הידיים, גם בגלל שהיה מבחר מאוד גדול של מנות לטעום ממנו, גם משילוב הטעמים החדש (והטעים) (ברובו) אבל בעיקר מהמבט המבועת של אוריאל שהצליח למצוא רק יין דבש בתפריט. (בציר תימן 1990 שידוע באיכותו בגלל שבאותה שנה צפון תימן ודרום תימן התאחדו).

מבחינת הקומבינציה, היה לנו קיפטו, שזה מן בשר בסגנון טרטר (בכל זאת הבטחתי לאוריאל אוכל צרפתי), דרק טיפס, שזה בשר עם בצלים ופלפלים שהיה דיי חריף ועוד סוג של תבשיל קדירה. הבשרים היו חביבים אבל הלהיטים הגדולים של הצלחת היו ללא ספק הירקות:עדשים ברוטב כלשהוא, ירקות ירוקים כלשהם ברוטב כלשהוא, סלק מבושל בתבלון כלשהוא ושעועית עם גזר ברוטב שום (בכל זאת הבטחתי לאוריאל אוכל צרפתי). למרות שחלק מהדברים היו ברמת חריפות קצת גבוהה מידי לטעמי (קרי: כל מנת חריפות גבוהה מבורשט) זללתי בהנאה את כל המגש. אני אוהבת אוכל מעניין שאף פעם לא הכרתי ודרכו לגלות תרבויות חדשות.

בחיי שאין זווית שמחמיאה למנה הזאת

בחיי שאין זווית שמחמיאה למנה הזאת

באיזהשהוא שלב אוריאל שפשף את העיניים וכנראה היה לו עוד קצת מהחריף על היד כי הוא התחיל לבכות, למרות שהוא טען שזה רק כאבל על האוכל הצרפתי שהוא לא אכל היום.
לסיכום, אוריאל עכשיו עיוור בעין ימין, אבל בסיכום כולל פרוייקט הארלם לגמרי היה שווה את זה.

***

השורה התחתונה: 60 דולר לזוג כולל טיפ, וכמובן, כולל כוס יין דבש.

לפרטים נוספים: אביסיניה, רחוב ווסט 135 מספר 268