הארלם, שהיא ללא ספק אחת השכונות המגניבות ביותר בעיר לא מיוצגת מספיק בבלוג, אז החורף אני מתקנת את העניין (בכל זאת שנת בחירות) ועד סוף מרץ נכתוב על כל המסעדות והברים שאנחנו הכי אוהבים בשכונה. הולך להיות חורף חם ומגניב!
***
אוריאל הסביר שהוא לא רוצה ללכת למאונטיין בירד, הצרפתית המדוברת מבית היוצר של השפים הידועים לבית טג'ימה (שהם גם שפים וגם בעל ואשה) לא בגלל שהוא גזען, אלא בגלל שאם הוא היה רוצה לאכול עוף מטוגן שמבושל על ידי פרימיטיבים בסוף העולם הוא כבר היה הולך לקנטקי פרייד צ'יקן. אז כדי לשכנע אותו אמרתי לו שנוסעים לצד המזרחי של העיר כדי לבקר בהפנינג של שבוע יפן בגרנד סנטרל. אוריאל מלמל משהו לגבי זה שהוא לא גיהץ את היוקאטה שלו ויאלץ לבוא בלבוש לא מכובד.
אבל הסכים לבוא בכל זאת.
אז הלכנו.
מאונטיין בירד היא צרפתית מדוברת שזכתה לאינספור ביקורות מהללות ומתמחה באותה ציפור צנועה שכולנו מכירים, אבל הטייק פה הוא שהם מכינים את הציפור מכף רגל ועל ראש (או ליתר דיוק מכרבולת ועד כף הרגל) במיטב הטרנד הסביבתי והירוק החדש שטוען שיש לנצל את כל חלקי החיה למאכל ולא לבזבז אותה רק על חלקים "פופולרים" כמו חזה או פולקע. הטייק הנוסף הוא שהמסעדה נסגרה בגלל קשיי נדל"ן ורק לאחרונה נפתחה מחדש בגלגולה הנוכחי. ואיזה גלגול מצוין זה.
אוריאל קצת חשד כי הוא לא לא ראה את תקרת הכוכבים הירוקה המפורסמת של גרנד סנטרל, אבל ראה שישבו לידנו בשולחן חמישיית יפנים ומייד נרגע. כבר כשנכנסים לחלל הצר והארוך מרגישים תחושה עמוקה של שלווה ושל מקום חמים ו cozy במיוחד. מן נינוחות של בית כזאת, שמזמינה אותך להישען בסיפוק על השולחן ולדעת שהערב יהיה הצלחה וחוויה נהדרת, וזה עוד בלי להסתכל על התפריט.
אחרי שמסתכלים על התפריט, עדיף להסתכל מחדש רק על הצד הימני שלו (משמאל כל מיני מנות של ירקות ועוד דברים שהם לא עוף, וזה לא ההתמחות של המקום, או כמו שאוריאל הסביר, לא הולכים לקנטקי פרייד צ'יקן ומזמינים סלט). אז בצד ימין של התפריט שלל מנות משלל חלקי עוף, כולן מעניינות וכולן מרגשות. כמו זאת למשל:
זה נקרא שלל דגימות של חלקי עוף ומכיל כרבולת מטוגנת (רכה ונימוחה באופן מפתיע), מוס כבד (טעים שהגיע ביחד עם קעקוע זמני של זוג יענים), עוד משהו בצקי וטעים וכנף מצופה בכמהין. וזאת דוגמה מצוינת למה אפשר לעשות עם מקצועיות מרשימה ויצירתיות – להשתמש בכל חלק של החיה, מתוך כבוד לסביבה ולחיה עצמה ושיהיה גם מעניין וגם אסתטי וגם בעיקר – טעים.
גזרת המנות העיקריות מעניינת אף היא ואוריאל לקח את עוף היום שהיה עוף גיני שהוגש ביחד עם פירה ורוטב כבד אווז ועוד שלל ירקות. מנה מנחמת ובו זמנית מאוד מרשימה בביצוע המדויק שלה. אני לא הצלחתי להתאפק ולקחתי…שניצל. כזה של אמא. וכמובן שהשניצל של אמא שלי יותר טוב, אבל זה הזכיר לי לרגע את החום והטעמים של הבית (שזה לא בדיוק מה שאתה מצפה למצוא במסעדה צרפתית, אבל עדיין משמח).
האכזבה היחידה שהייתה לנו קרתה כשאוריאל הזמין כוס יין והוא הוגש לנו מקולקל (באמת מקולקל, הברמנית רחרחה ועיקמה את האף שלה והתנצלה עמוקות) וגם כשפתחו בקבוק חדש הוא לא היה משהו. וגם האינטרנט שלהם נפל באמצע הערב ככה שמנות הקינוח התעכבו וגם לא היה ניתן לשלם באשראי. וגם הברמנית (שהתנצלה בינתיים על הקינוח) שכחה להביא לנו תה. שמתי לב שצפונית מרחוב 110 רמת השירות המסעדות נשארת מקצועית וחברותית, אבל הופכת להיות ברגעי משבר הרבה יותר מקרטעת.
אבל זה באמת לא היה נורא ולא הרס לנו את הערב הנפלא שבוא יכלנו להיאנח בסיפוק, לשלב ידיים, להביט אחד בעינו של השנייה ולרגל כהוגן על כל האנשים האחרים במסעדה. לפעמים צריך ימים כאלה שקר בחוץ ונעים וחמים בפנים.
אוריאל בכל זאת לא התאפק והלך לדבר עם הברמנית על נושא היין, ומפה לשם יש לו כרבולת, אבל בסיכום כולל פרוייקט הארלם לגמרי היה שווה את זה.
לקריאה נוספת – כל המסעדות בהארלם.
***
השורה התחתונה: בסוף חזר האשראי אבל ירד היין והקינוח כפיצוי, כך יצא ששילמנו 100 דולר לארוחה זוגית כולל מס וטיפ. כנראה היה צריך לעלות קצת יותר אבל יחסית לצרפתיות מתחת לרחוב 110, המחירים זולים יחסית לכזה סוג של מקום.
לפרטים נוספים: מאונטיין בירד, רחוב איסט 110 מספר 251
