כידוע לכם השבוע צוין יום ההודיה האמריקאי, חג שבו האמריקאים חוגגים את השתלטות הקפיטליזם ותרבות צריכה הבלתי מרוסנת בעולם ומודים על היכולת שלהם להמיט שואה על תרנגולי הודו ו/או אינדיאנים.

גם אני מודה על הרבה דברים, הראשון שבהם הוא שאחרי אינסוף נסיונות שירה וארז סוף סוף פינו את הלו"ז העמוס שלהם לערב אחד ככה שיכולנו להיפגש איתם.

אני גם מודה על שבוע מוצלח ביותר של דיאטה(אוריאל הוריד קילו, אני עליתי רק אחד) ועל שלל מוצלח ביותר במגוון הסיילים של בלאק פרידיי (אני קיבלתי תיק ונעליים, אוריאל מצא בגדים ומקבוק אייר חדש). בין הבגדים שאוריאל קנה גם לא פחות משלוש וארייציות על חולצת צווארון גולף שחורה, מה שגרם לשלל צחוקים ושיגועים במיטב מסורת שנות השבעים שהסתיימה ברצון שלו לאכול פונדו. (כפי שנאמר, המסתלבט בדמעה ברינה יאכל פונדו).

פונדו, לאלו מכן שאינם מכירים את המאכל הוא מיצג ארכיאולוגי משנות השבעים שבו השוויצרים השתלטו על העולם בדיאטה האופנתית שלהם של לטבול לחם בגבינה מותכת. (זה דיאטטי כי זה גם אוכל וגם ספורט). במובן היותר רחב של המילה אפשר לטבול גם ירקות בתוך הגבינה ואפשר גם לטבול גם פירות בשוקולד מותך וכמובן שהיינו חייבים לנסות את כל האופציות.

אני מודעת לעובדה שבתל אביב אנשים עוד הלכו לים אתמול(ותודה על כל התמונות שאתם מפרסמים בפייסבוק) אבל פה הטמפרטורות כבר מתחת לאפס בממוצע ויציאה מהבית היא תהליך מורכב שכולל לבישת ארבע שכבות לפחות שלוקח חצי שעה לערך, אבל איך שהגענו לחזיר הבורגני השכבות ירדו בהינף כובע ומעטה קסום של חמימות פשט בנו עוד לפני שהפונדו הראשון הגיע לשולחן (כן הגיעו סיידר התפוחים עם חמאת הוניל של אוריאל והסנגרייה שלי אבל אני לא בטוחה אם זה קשור).

המקום עצמו חמוד וצ'ארמינג כמו אחרון בתי הקפה בפאריז וכולל שולחנות מסוגננים עם ספות וכסאות בסגנון ורסאי, מה שנתן למקום אווירה ספק של מסעדה ספק של בורדל (לא שיש משהו רע עם זה). התפריט עצמו ידידותי וכולל אופציות מגוונות גם לאוכלי הפונדו וגם למי שמעוניין לשמור על העורקים שלו במצב תקין למחצה.

שירה וארז הם צוות לעניין גם בגלל שהם תמיד זורמים עם כל הצעה מוזרה שלנו לארוחות ערב (זוכרים שהם אלה שהסכימו ליסוע איתנו עד לקווינס בשביל אוכל טאיוואני?) וגם בגלל שהם מזכירים לנו שגם בגילנו המתקדם אפשר להיות לא גריאטרים ולעשות אפילו דברים שגובלים (השם ישמור) בלעשות כיף.

בכל מקרה, התחלקנו בצלחת אנטי פסטי שכללה שלל ירקות בצורות שונות ובטוסטי כרובית ופרושוטו קטנים שעזרו לנו להתאושש מהציאה המסובכת מהבית אבל זה היה רק טיזר לשתי מנות פונדו שהזמנו שכללו פונדו גבינה ופטריות ופונדו בצל צרפתי. לכל כל פונדו הגיעה מגש עמוד לעייפה בלחמים, תפוחי אדמה, אספרגוסים ושאר ירקות ופירות.

הסתכלנו סביבנו. שתי צלחות פונדו גדושות לעייפה. התחמשנו במזלג קטן, הנהנו אחד לשני ויצאנו לקרב. כמו שכבר ציינתי פונדו זה גם אוכל וגם ספורט שדורש קורדינציה ומערב תפיסה של לחם או ירק במזלג קטן, איגוף של היד של ארז, טבילה עמוקה בגבינה תוך פיתול שורש כף היד למיקסום שטח פני הגבינה על פני הלחם וצליפה מהירה של הזרוע על מנת להעביר את כל העסק לתוך הפה עם מינימום של טפטופים על השולחן (ועל היד של ארז).

שימו לב לצווארון הגולף האופנתי והזקן האופנתי לא פחות של אוריאל

בסיום המערכה הראשונה נותרו שני קערות פונדו ושתי מגשים ריקים ברובם ככה שחשנו מוכנים לצאת למערכה הקובעת הלא היא גיזרת הקינוחים. לא הצלחנו להחליט בין פונדו שוקולד מריר עם בייליס לפונדו שוקולד חלב עם גרנד מרנייר אבל המלצרית החיננית פתרה לנו את הבעייה על ידי הגשה של קערית אחת שמגישה את שני סוגי השוקולדים מופרדים על ידי פרוסת עוגה.

שלמות מבנית וקולינרית

אני מוכרחה להודות שהייתי סקפטית לגבי כל עניין הפונדו אבל מגיע להם כבוד, ולו רק על חוזקת הקונסטרוקציה שהלכה שם עם העוגה ושני סוגי השוקולדים, אבל אפילו סקפטית כמוני מוכרחה גם להודות שהיה טעים ביותר. אני לא חושבת שצריך גאונות כדי להגיש קערה שמכילה גבינה מומסת, אבל את מה שהם עושים את עושים מצוין.

אני מודה על זה שאני גרה בניו יורק. חג הודייה שמח!

אוריאל מבקש למסור שהוא גם מודה על אלכוהול

בשורה התחתונה: 180 דולר לארבעה אנשים מסווג את המסעדה הזאת בתחום הבינוני-יקר, אבל צריך לזכור שהיינו מודים במיוחד. ייתכן גם שארבעה אנשים מסוגלים לשבוע בפחות משלושה פונדואים.

לפרטים נוספים: בורזואה פיג – 111 רחוב איסט 7.