[חוויה] לקבל את פני השנה החדשה בטיימס סקוור

 10…9…8…7…6…5…4…3…2..1…… HAPPY NEW YEAR!!

 והנה, שנה חדשה, נשיקה והופ, ככה הגיע לסיומו אותו רגע שכבר שבועות אנחנו מדברים עליו ודנים בו.

באמת, ללכת לראות את הכדור בטיימס סקוור בערב השנה האזרחית החדשה, היש קלישאה גדולה מזה? וגם קר בחוץ, ובטח יהיה מפוצץ באנשים ולא נראה ממילא את הכדור, וסתם יקר וסתם יהיו תורים. קר כבר אמרנו? אמנם החורף מבושש להגיע ולטענת המקומיים טמפ' ממוצעת של 5-7 מעלות נחשבת ליום נעים וחמים, אבל אברי הגוף שלי המורגלים לחום הישראלי עוד לא הסתגלו לטמפרטורות כאן ויציאה מהבית משולה להתכוננות לקרב – עוטה על עצמי שכבות של גופיות, סודרים, גרביונים, צעיפים כפפות וכובע עד לקבלת מראה הדובי-התפוח-אם-כי-החמים-ולא-אכפת-לי-איך-אני-נראת  הרצוי.

ומצד שני, להיות בניו יורק בחג המולד ובערב השנה החדשה ולא ללכת לטיימס סקוור? אפילו לא פעם אחת? אולי רק נלך לראות מה קורה שם ומקסימום נשתעמם ונחזור? המקומיים מספרים לי שמנהג ידוע הוא ללכת לכיכר כבר בשעות הבוקר או הצהריים ולתפוס מקום טוב, ולבלות את השעות שנותרו בשתייה ובעישון סמים לדעת וכי זקני האומה היוצאים מהבית בשעות מאוחרות כגון תשע בערב יוכלו, במקרה הטוב, להביט במקום שממנו ניתן להביט במקום שממנו ניתן כנראה ממש לראות את הכיכר והכדור. אז מה נעשה? התוכנית הייתה להיות ישראלים ולקוות לטוב(קרי: "יהיה בסדר"). וכך, לא מוקדם מעשר בלילה יצאנו מביתנו והתחלנו ללכת לכיוון הכיכר. האווירה ברחובות מזכירה את אווירת יום העצמאות, כולל ספריי חוטים  וילדים עם ווווזלות מינוס ההליכה על הכבישים. התחלנו ללכת מכיוון רחוב 73 דרומה והימרנו בדרך עד לאיזה רחוב נגיע. הדיעות נעו בין "לא נצליח לעבור את רחוב 50" ל "לא נצליח לעבור אפילו בלוק  אחד". מה שלא ציפינו זה את הסדר והארגון המאפיין אמריקאים. על השדרות השביעית, שמינית וברודווי הוצבו מחסומים משטרתיים  בין כל רחוב לרחוב, וכשהיה נראה שכמות האנשים הנמצאים ברחוב מסוים  גדולה, אותו רחוב נסגר לכניסה ובך התחיל להתמלא הרחוב מאחוריו. בצורה כזאת התכנסנו ריבועים ריבועים של אנשים, כאשר בתוך כל ריבוע יש מספיק מקום לעמוד בנוחות ואף לשבת ולרקוד קצת. הספקנו להגיע עד רחוב 56, וככה למעשה "נכלאנו" בין רחוב 56 ל 57, על השדרה השביעית. להפתעתנו, ראינו ממש במו עיננו את הכדור מה שהפך את כל החוויה לשווה ביותר. אם היינו מחכים עוד כמה דקות כנראה כבר לא היינו מצליחים לראות אותו בכלל.

העברנו שעה בלחכות בקור (כבר אמרתי שהיה קר?) ומפלס ההתרגשות התחיל לעלות ככל שהתקרב הזמן. משהו באנרגיה של המוני האנשים השמחים (והיותר מתודלקים ממני) היה מדבק כך שברגע האמת מצאתי את עצמי צועקת בכל הכוח את המספרים בספירה לאחור ועם הלמות לב עזות מנשקת את בן זוגי.  מה שלא ציפיתי הוא מופע הזיקוקים המרהיב שהתחיל מייד לאחר הנשיקה מאחורינו, זיקוקים גדולים ויפים שנמשכו ונמשכו – לא פחות מ 20 דקות של זיקוקים. הידד! סיום מושלם לערב קריר, עכשיו אפשר לחזור להתכרבל בבית החמים ולהמשיך לצפות בסרטים בטלויזיה.

מה ששכחתי לציין, שמרוב ההתרגשות בכלל לא ראיתי את הכדור נופל בסוף. טוב, תמיד יש גם את השנה הבאה…

טיפים לשנה הבאה:

  • כדאי לבוא יותר מתודלקים מראש, אין איפה לקנות שתייה ברגע שנכלאת ברחוב מסוים
  • קר קר קר קר קר
  • אפשר להישאר בבית ולצפות בטקס בטלויזיה

שורה תחתונה – כדאי לפחות פעם אחת, ולו רק שתוכלו להפטיר בשוויון נפש ובעליונות "פפפ, הייתי בטיימס סקוור בסילבסטר, היה כזה מגעיל ודוחה" כל פעם שהסצנה המפורסמת תופיע בטלויזיה…

תגובה אחת “[חוויה] לקבל את פני השנה החדשה בטיימס סקוור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים