[הופעה] סליפ נו מור Sleep No More

מעל כוס יין בבר בצ'לסי אוריאל ואני ישבנו שותקים והתבוננו אחד בשני. אחרי כמה דקות הוא אמר לי שהוא לא הבין כלום. אני אמרתי שכואבות לי קצת הרגליים. אחרי עוד כמה לגימות הוא אמר שהוא חושב שהוא נהנה אבל הוא לא בטוח. שאלתי אם הוא ימליץ על ההופעה לאנשים אחרים והוא אמר שהוא לא יודע.

שבועיים אחרי ואני עדיין מעכלת את סליפ נו מור, שהתיאור היחידי שמתחיל להסביר מה הלך שם זה מקבת על אסיד ביחד עם היצ'קוק בסגנון פילם נואר משנות העשרים.

קשה מאוד לכתוב על סנ"מ (סליפ נו מור) מכמה סיבות. קודם כל ההופעה הזאת לא מתיישבת באף קטגוריה רגילה כמו למשל הצגה או מחול או קונצרט והתיאור "חוויה" עושה לה עוול משום שהמילה "חוויה" מתקשרת אצלי בעיקר לתיאור מעשים לא נוחים ולא נחמדים שלא נהנתי מהם בכלל רק לשם עשייתם וזה בהחלט לא המצב פה. עוד סיבה שקשה לכתוב תיאור מדויק הוא בגלל שחצי מהזמן לא הבנתי בכלל מה קורה (ולא שזה הפריע לי להנות, נראה לי) ובגלל שאפילו היום, שבועיים אחרי המופע אני עוד מעכלת ולא מצליחה לספר לאנשים מה זה בדיוק. הסיבה האחרונה שקשה לכתוב על סנ"מ היא בגלל שיש שתי אסטרטגיות לקראת ההליכה להופעה. הראשונה גורסת שעדיף לבוא עם כמה שפחות מידע ופשוט לזרום ומאידך אוריאל אמר שדווקא אם היה יודע מראש למה בדיוק לצפות הוא היה נהנה יותר.

אני מצטערת שלא הצלחתי לכתוב יותר פרטים ואפילו ההקדמה נראת הזויה ומסתורית ולכן אני אנקוט באסטרטגיה הבאה להמשך הפוסט: החלק הראשון של הביקורת יהיה נטול ספויילרים לחלוטין. בסה"כ ההמלצה שלי היא כן ללכת לראות על אף שהכרטיסים יקרים כי זאת חוויה ולכן אם אינכם רוצים שום ספויילרים עצרו אחרי סוף החלק הראשון. החלק השני מכיל מעט עיצות פרקטיות ויש רק שמץ של ספויילרים ולכן עדיין הייתי ממליצה לקרוא גם אם אתם מתכוננים ללכת (וזה פחות או יותר מסכם את מה שאני ידעתי לפני שהלכתי). בחלק השלישי אני אנסה לתאר קצת יותר מה בדיוק הלך שם. במבט לאחור אני חושבת שהייתי מעדיפה להיות מוכנה קצת יותר לכל החגיגה הזאת אז אלא אם כן אתם רגישים לספויילרים בטירוף הייתי מייעצת לקרוא גם את זה.

ועכשיו אחרי כל ההקדמה האקדמאית הזאת, נתחיל:

 חלק ראשון: ללא ספויילרים

בסנ"מ  הייתה איכות ההפקה הכי גובהה שראיתי איי פעם מימי. אוריאל נהנה גם כי היה שם ציצים. יש גם ריקודים.

 חלק שני: עיצות פרקטיות

  1. במהלך ההופעה הקהל לובש מסכות לבנות שהן דיי נוקשות, מזכירות קצת מסכות של קרנבל בוונציה. אי לכך, עדיף לבוא עם עדשות מגע ולא עם משקפיים  ועדיף להביא כמה טישואים שאפשר לנגב איתם את הזיעה מידי פעם או אפילו לשים בין הפנים לבין המסיכה.
  2. כדאי ללבוש נעליים נוחות.

 חלק שלישי, עם ספויילרים

היו לנו כרטיסים לשבע וחצי אבל בגלל עודף התרגשות הגענו כבר בשבע ודווקא נכנסנו בלי בעיות. ברגע שנכנסים לבניין משתרר לפתע חושך ושקט. את התיקים והפלאפונים צריך להפקיד בכניסה ומייד אחרי הצ'קאין שבו כל אחד מקבל קלף נכנסים דרך מסדרון ארוך ומפותל ומתנגנת מוזיקה היצ'קוקית ברקע. אחזתי טוב טוב את היד של אוריאל בזמן שכמעט נתקעתי בכמה קירות ולפתע שמעתי מוזיקת שנות העשרים. נכנסנו לבר עליז (אם כי חשוך) וקנינו שתי כוסות שמפניה וחיכינו לתורנו להיכנס. בכל פעם קלף מסוים קיבל הזמנה להיכנס ואז הבנו שאוריאל ואני הולכים להיפרד כי לכל אחד מאיתנו היה קלף שונה. לא היה לנו זמן להחליף כרטיסים עם מישהו אחר כי דיי מהר קראו לכל מי שיש לו קלף מספר ארבע להיכנס(שזה הייתי אני). בחור צעיר ומסוגנן קיבל את פנינו וחילק לנו מסכות והכניס אותנו למעלית. שם הסבירו לנו את חוקי המקום: יש להשאיר את המסכות על הפנים בכל הזמן ואסור לדבר. מעבר לכך אין שום חוקים. אגב, גם אם התמזל מזלכם לקבל קלפים שאפשרו לכם להיכנס למעלית ביחד זה לא אומר שאכן תוכלו להישאר ביחד משום שבכל קומה מפזרים כמה אנשים ככה שיש סיכוי דיי טוב שתמצאו את עצמכם לבד. וזה בסדר. זותומרת, סוג של בסדר. הוציאו אותי מהמעלית בקומה השנייה הישר לתוך סט חדרים מסוגנן ואיכשהוא המשכתי לטעות והגעתי לבית קברות מצמרר. ראיתי ברקע התרחשות שקוראת במעין חדר מיטות וכשהתקרבתי להסתכל הבנתי שנכנסתי לאמצע של סצנה שבה איש מטורף (מקבת?) מנהל ריקוד אינטפרטיבי (סקס?) עם עוד בחורה (ליידי מקבת?) שאחרי כן רוחצת אותו בתוך אמבטיה.

אי אפשר להסביר במילים וגם אסור לצלם תמונות אבל האווירה שמתקבלת היא מוזרה, מסקרנת, קצת מבהילה ובעיקר יש כל הזמן תחושה של "מה לעזאזל קורה פה?". המשכתי לעקוב אחרי הדמויות ואז איבדתי אותם קצת ונחתתי הישר אל תוך נשף ריקודים שבו מישהי כרעה ללדת (?). משם ובמשך קרוב לשלוש שעות מצאתי את עצמי רצה אחרי דמויות, מגיעה לשלל חדרים מסויטים ומוזרים, בוחנת בעיון פגר של ציפור שהיה מחובר אליו פתק וצופה במעין רייב/אורגיה (שלוש המכשפות?).

אני שוב נסחפת ולא מצליחה להסביר, ונראה לי שכמעט אף אחד לא מצליח להסביר איך זה בדיוק מרגיש. דמיינו לעצמכם מתחם ענק של כמה קומות עם מאות חדרים, כל אחד מהם מסויט ומדויק עד לרמת גרגר האבק שנמצא בו, מעין תפאורה של בית מלון ישן/חדר מיטות/בית חולים/אולם נשפים ויער כשברקע יש עשרות דמויות שממחישות בו זמנית את סיפור העלילה שממילא קשה לעקוב אחריו. כל האורחים/צופים לובשים את המסיכות ולכן קל לזהות את הדמויות וגם יש הרגשה של כאילו אתה נמצא בתוך הסט עצמו. בעצם, העלילה מתרחשת בו זמנית בכל חדרי המקום כשהצופים מוזמנים לשוטט בחדרים בעצמם, לבדוק כל מגירה ולפתוח כל דלת או לעקוב אחרי כל דמות. (או לפחות לנסות, הם רצים מהר מאוד).

הוידיאו הזה הוא בעצם אוסף של תמונות אבל הוא רק מתחיל להעביר את ההרגשה של מה זה באמת:

 

אחרי שלוש שעות מצאתי את עצמי בחזרה בבר שבזמן הזה הפך למועדון ג'ז קטן וניסיתי להבין מה בדיוק ראיתי ואיך בדיוק העברתי את השלוש שעות האחרונות. ופה אנחנו חוזרים לסצנה מתחילת הפוסט, של אוריאל ואני יושבים מבולבלים ולא בדיוק מבינים מה ראינו מלבד התחושה המאוד חזקה שעברנו ביחד, אם כי כל אחד לבד, חוויה מאוד מיוחדת ומעניינת.

חלק מהחוויה זה אחרי כן לדבר עם עוד אנשים שראו את סל"נ ולהחליף רשמים ובעצם לחבר ביחד את כל הפיסות של מה שקרה ולהבין בדיעבד איזה סצנות ראית. לוקח כמה ימים עד שהכל מתעכל וגם אז כששואלים אותי אם מומלץ אני עדיין עוד  סוג של ממלמלת משהו על "חוויה" ו"תביאו נעליים נוחות".

ואם הפוסט הזה היה מוזר ולא ברור, אז בסדר, גם סנ"מ מבולבל ולא ברור. אבל  מומלץ ביותר.

לפרטים נוספים וכרטיסים: Sleep no more

תגובה אחת “[הופעה] סליפ נו מור Sleep No More

  1. ראיתי

    לצערנו היינו. באותו מחיר יכלנו לראות הצגה ״רגילה״ ויותר מהנה. לרוב הישראלים זה לא יתאים. 95 אחוז מהישראלים יצטערו שהלכו לראות את ההצגה הזאת.

    הבעיה העיקרית שחסר אקשן, יש מעט מדי שחקנים. רוב הזמן מצאנו את עצמנו עוברים מחדר ריק לחדר ריק אחר או חדר שיש בו רק צופים (כאלה עם מסכות).
    היה קשה למצוא סצנות מעניינות לכן היה די משעמם.

    הרעיון הכללי נשמע טוב ומבטיח. המימוש אני חייב להגיד לוקה בחסר.

    ראו הוזהרתם, לא מתאים לכולם!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים