המטרופוליטן הוא אחד מהמוזיאונים המוכרים ביותר בניו יורק אבל גם אלה שמחייבים את מירב הכושר הספורטיבי בשל גודלו העצום. הטקטיקה הנכונה לבקר בו היא בצורה ממוקדת ביותר קרי, לברר מראש מה רוצים לראות ולנווט ישר לתערוכות שאיתרתם מראש אחרת תלכו לאיבוד וחבל. לא שאין קסם בללכת לאיבוד, ובמקרה של המט יש מצב אפילו שתגיעו למקומות מאוד מרתקים אבל הבעייה תתחיל כשתרצו למצוא את דרכם החוצה. לפחות 30% מהמומיות באגף המצרי זה של תיירים ממיניסוטה ודרום קרוליינה שבמשך ארבעים שנה לא מצאו את היציאה. ראו הוזהרתם.

בכל מקרה כשירות לציבור אני מגישה לכם פוסט שלישי בסדרת "ביקורות אומנות לאנשים שלא מבינים באומנות על ידי אנשים שלא מבינים באומנות" (אוריאל דורש שאני אכתוב שהוא דווקא כן מבין באומנות), כל התערוכות מהמטרופוליטן הפעם:

 משיכות קולמוס באומנות יפן

אם לא כותבים יותר על אוכל יפני בבלוג עד סוף השנה, אז לפחות שנכתוב על משהו יפני והפעם – קליגרפיה. התמזל מזלנו לבקר בתערוכה כשהאוצר בדיוק הסביר עליה ומה שלמדנו היה שכשיש הסכמה שכתב (קליגרפיה יפנית) יכולה לשקף את אופי ומצב הרוח של הכותב, אז הכותבים מתאמנים במיוחד בלכתוב בסגנון כזה שיעיד על האופי או המזג שעליו הם רוצים להעיד. כמה זן. יש שלושה חדרים פצפונים אבל בכל אחד מהם שלל מגילות נאות עם כיתובים נאים עוד יותר שאחרי שלומדים להתבונן בהם ניתן אכן להבחין בהינף מברשות מהיר וספונטני או בכתב מהוגן ורציני.

כמה שאני מתה על הגלריה היפנית ועל שלל כלים יפנים, יש מצב שזה לא לכולם. תכל'ס, אם האוצר לא היה מסביר לי בדיוק מה המשמעות של כל פסיק וצ'פוצ'יק כנראה שלא היו לוקחות לי יותר מחמש דקות לעבור בין כל החדרים. שווה להציץ אבל עוד יותר אם נפלתם על יום של סיור מודרך.

משיכות קולמוס באומנות יפן במטרופוליטן – עד ה12 בינואר 2014

באלאתוס: חתולים וילדות

באתי לתערוכה הזאת בשביל החתולים למרות שאוריאל אמר לי מראש שיש יותר ילדות מאשר חתולים. אוריאל לגמרי טעה, ספרתי לפחות ששה חתולים שונים, הבעייה היא שרובם היו בתמונות על גבול הפדופיליה כמו זאת פה:

מסבירים שבאלאתוס תופס את רגעי ההתבגרות האחרונים של ילדות, ושהילדות בציורים שלו תמיד רציניות ועצובות. טוב נו, לא פלא – עם פדופיל בסביבה אין ממש סיבה לשמוח.

לחובבי חתולים ופדופילים בלבד.

באלאתוס: חתולים וילדות במטרופוליטן – עד ה12 בינואר 2014

 תבל ארוגה – טקסטיל גלובלי בין 1500 ל 1800

שמתי לב שלמט יש מידי פעם קטע כזה של להביא אומנות שהיא לא ממש אומנות קלאסית, כמו תערוכות אופנה ובגדים. אני מאוד מחבבת סוגים כאלה של תערוכות ואני חושבת שזה גם נאה, לאור העובדה שהמט בכל זאת ממוקם על השדרה החמישית. הפעם יש אפילו אלמנט היסטורי בתערוכה ככה שאוריאל לא היה יכול ממש לקטר ונאלץ להשתעמם בשקט. בדים, אריגים, רקמות ובגדים בין המאה ה16 למאה ה 19 מוצגות לראווה ככה שניתן להתפעל גם מהיופי האסטתי של הדוגמאות שעל הקיר וגם להתקרב ולהבחין בפרטים המעודנים שמרכיבים את הבדים האלה. אני אומרת בדים במשמעות הרחבה ביותר לש המילה בגלל שיש שם גם קווילטס, שטיחים ועבודות סריגה ורקמה ועוד ועוד. אוריאל נהנה מהאלמנט ההיסטורי ואשכרה קרא את ההסברים ואני נהנתי להסתכל על הבדים היפים – עשה לי חשק להוציא את המכונת תפירה לקראת החורף. מומלץ אך ורק לאנשים שנראה להם מעניין להסתכל על …נו טוב, בדים.

טקסטיל גלובלי במטרופוליטן – עד החמישי בינואר 2014