בשבוע שעבר התחלנו עם חלק ראשון של סודות הרכבת התחתית, וכעת אנחנו ממשיכים עם החלק השני ומגלים סודות מפתיעים אף יותר.

סוד שישי: מה לא נכון במפה של הסאבווי?

הרבה מפות מפורסמות של מערכות תחבורה ציבורית בעולם מעוצבות כמו מפה של מעגלים חשמליים (למשל לונדון, פאריז וטוקיו). מה שמוצג על המפה זה בעיקר התחנות והקישור בינהם – כלומר איך אפשר לעבור מקו אל קו. במפה של ניו יורק לעומת זאת, יש גם את התחנות והקווים, ליד כל תחנה איזה קווים בדיוק עוצרים בה וגם מפה גאוגרפית שמתארת רחובות עיקרים בעיר עצמה, מסלולים של רכבות עיליות ועוד ועוד. על מנת להכניס את כל המאפיינים האלו למפה הגאוגרפיה של ניו יורק שונתה קצת, ככה שהחלק התחתון של מנהטן ומערב ברוקלין הוגדלו על חשבון חלקים אחרים במפה, ככה שקנה המידה של המפה משתנה בין החלק העליון שלה לחלק התחתון. מה שזה אומר בעיקר, שעל תבנו על המפה יותר מידי כאמצעי להערכה של מרחקים. לא מאמינים? משמאל, מפה של ניו יורק לפי גוגל מפס, מימין, המפה הרשמית של הסאבווי:

אם משהו נראה לכם מוזר, זה כי זה בכוונה

סוד שביעי:  מה יהיה השם החדש של קו השדרה השנייה?

בדומה לרכבת הקלה של תל אביב, גם קו השדרה השנייה בניו יורק מתעכב כבר עשרות שנים. כמה מתעכב? בפרק החמישי של העונה השישית של מד מן (שמתרחשת להזכירכם, בשנות השישים), פגי שוקלת לקנות דירה באפר איסט סייד וכבר אז המתווכת (באופטמיות נצחית של מתווכים) מספרת לה שהדירה תכפיל את הערך שלה פי ארבע לכשיפתח קו השדרה השנייה. בשנים האחרונות נראה שבניית הקו אכן מתקדמת כי ממש כבר החלו חפירות כפי שניתן לראות בעמוד הפליקר של הרכבת. ואיך יקראו לקו החדש? יקראו לו T, והצבע שלו במפה יהיה תכלת – על פי מפה שמפורסמת באתר ה MTA. מה שכן, בשלב ראשון הבנייה של הקו תהיה רק בין רחובות 62 ל 93 בלבד, ותהיה בעצם הרחבה של קו Q, ככה שלא הייתי רצה ממש עכשיו לקנות מרקרים כחולים.

סוד שמיני: מוזיאונים תת קרקעיים

בדרך כלל שמגיעים לסאבווי הדוחה והמלוכלך, מה שאנשים מנסים לעשות זה בדרך כלל לצאת ממנה כמה שיותר מהר. אמנם יש בכך הגיון אבל ככה תפספסו לא מעט יצירות אומנות שקיימות בה. בתחנת טיימס סקוור למשל תוכלו למצוא ציור של לא אחר מאשר רוי ליכטנשטיין אבל הכי אהובה עלי היא התחנה של קוי ה ACE ברחוב 14. בתחנה הזאת יש לא מעט פסלונים קטנים וחמודים של מגוון דמויות עסוקות בחיי היום יום שלהם, אבל בקטן, מאת אומן בשם טום אוטרנס. מספרים כי טום כל כך אהב את היצירות הקטנות שלו ובנה יותר מפי ארבע מהכמות שעליה סוכם עם פטרנוי הרכבת (ועצר רק אחרי שאשתו טענה שהוא מבזבז את כל הירושה של הבת שלו). כאן תוכלו למצוא רשימה מלאה של יצירות האומנות בתחנות, ושווה מידי פעם להאט ולהתבונן בהן.

התנין הוא כמובן האהוב עלי ביותר

סוד תשיעי: מאיפה הגיעו השמות של הקווים?

הדרך הכי פשוטה לזהות תיירים או חדשים בעיר היא אם הם מתייחסים לקווים של הסאבווי כאל "הקווים האדומים / הכחולים / הכתומים" וכו'. שום ניו יורקרי שמכבד את עצמו לא יתפס מתייחס לצבעים של הרכבת ובדרך כלל יציינו את האות (או המספר) של הקו או יתיחסו ל"קו השדרה השביעית". (וזה קורה חלקית אגב, בגלל שלא היו בכלל צבעים לקווים השונים עד 1979).

אז למה בעצם יש קווים ואותיות ומה ההבדל בינהם? ובכן, הסיבה היא שפעם היו שלוש חברות שונות שהפעילו את הרכבות, ובהן ה IRT (המספרים של היום) וה BMT (האותיות של היום – בעיקר אלה שמחברים את ברוקלין) וה IND, שהופעלה על ידי העיר עצמה (וגם השתמשה באותיות, כדי להוסיף לבלבול), ולמרות שבסופו של דבר כל החבורת השונות אוחדו והועברו להיות מופעלות על ידי העיר עצמה, השמות/מספרים עדיין נשארו. ה IRT אגב, בנתה מסילות בגודל שונה מה BMT/IND ולכן לעולם לא תמצאו קרונות של המספרים עובדים בקווים של האותיות, וההפך – גודל המסילה והתשתית פשוט שונים מידי.

סוד עשירי: מי מנסה לשכנע אנשים לחזור הבייתה?

אם תלכו במעבר התת קרקעי שמחבר את פורט אוטורטי (מעין התחנה מרכזית של ניו יורק) אל עבר תחנת טיימס סקוור ותגביהו קצת את מבטכם, תוכלו לראות סדרה של שלטים עם משפטים כמו Why Bother ,  So tired, Get fired תלויים על גבי הקורות שתמכות בתקרה. השלטים האלה הם חלק מיצירת אומנות שנבנתה בתחילת שנות התשעים ונקראת (בתרגום חופשי לעברית) יגונו של הנוסע לעבודה. בקצה הכי מזרחי של התעלה יש אפילו תמונה של מיטה. נראה לי לא כיף למי שעושה את הדרך הזאת כל יום, אולי הגיע הזמן שיורידו אותה כבר.

למה באמת

***

זהו, הגענו לסוף – ואני מקווה שהחכמתם ונהנתם ושבפעם הבאה שאתם עומדים ברכבת צפופה בשעות העומס ויש בית שחי של מישהו שאתם לא מכירים תקוע בדיוק מול האף שלכם, תזכרו בכל האירועים ההיסטורים שהובילו לבנייתה של אחת ממערכות התחבורה הגדולות והטובות בעולם, ואולי תהיה לכם מעט נחמה.

אם תרצו ללמוד עוד אני ממליצה על האתר הזה שנבנה על ידי הרבה מתנדבים (ואנשים שאוהבים את הסאבווי אפילו יותר ממני) ומכיל מידע מעמיק ומפורט על הסאבווי.