[מסעדה] הימליאן יאק Himalayan Yak

"רוצה להיפגש שבת אחרי צהריים?"

"אני לא יכולה, אני הולכת למרתון אכילת מומואים".

"הומואים?אל תאכלי הומואים, זה לא מתאים".

"מומואים!"

"מומוים?"

escimilimonc

 

לא, מומואים!

FullSizeRender
***

מומו זה הקרפלך של אזור ההימאלאיה (טיבט, נפאל והאזור). מסתבר שלא קיים מחוז בעולם שאין לו את הכיס הבצקי המאודה שמכיל בתוכו מיני בשרים ו/או ירקות. אצל הפולנים זה ורניקס, אצל הסינים דים סאם, לאיטלקים יש טורטליני ופה יש מומו. (בארה"ב אגב, אין גירסה מקומית לדאמפלינגס, בדיוק כמו שאין להם גירסה מקומית לטעם טוב או תרבות).

מי שעקב אחרי עמוד הפייסבוק בשבועות האחרונים ראה את מעללי המומואים שלי. 500 מאיתנו התקבצו לפסטיבל אכילת המומואים שכלל לא פחות מ 20 מסעדות (מופתעות) שפתחו את שעריהן לקהל הרחב ומכרו מומו בבודדים כדי שנוכל לטעום מומואים מכל מיני מקומות. המומואים גם הגיעו במחיר מיוחד של דולר למומו (שזה הנחה מיוחדת לפודי'ס שבאים במיוחד ממנהטן וברוקלין, כי מחיר ממוצע של מומו הוא 8 בחמש דולר). או שזאת לפחות הייתה התיאוריה, כי בפועל היה תור של 45 דקות בכל מקום, וטמפרטורה של בערך 45- מעלות, מה שגרם לי לוותר אחרי ששה מומואים (ותורים) בלבד.

בזמן שעמדנו בתור התמנגלנו עם שאר המומואיסטים וכך למדנו ש:

1. כדאי טעים לנסות מומואים עם הרוטב הכתום. (הרוטב הכתום אגב, נמצא בבקבוק הצהוב).

2. יש קונזנצוס שהמומואים הכי טובים נמצאים במקום שנקרא Himalayan Yak

יצא שבדיוק שם אכלנו את המומו הראשון לאותו יום (שבאמת היה טעים מאוד) כך שלא הייתה ברירה אלא לחזור יום אחרי כדי לנסות את התפריט המורחב שלהם.

לקחנו איתנו למשימה את זהר, שטייל בכל העולם והתנסה במאכלים מאזור ההימלאיה, והוא גם חבר טוב ובחור זורם שמוכן ללוות אותי במסעותיי הקולינרים (כל עוד הליווי לא כולל החלפה של יותר מרכבת אחת).

מכירים את זה שלפעמים אתם נכנסים למקום וישר אוהבים אותו? פה, זה היה פסל של יאק צמרירי שעמד בגאווה על הבר ונתן השראה לאוריאל להזמין את תבשיל בשר היאק. זהר ניסה להזהיר את אוריאל שיאק זה כמו פרה אבל יותר רזה (ולפיכך, פחות טעים) אבל אוריאל לא הקשיב לו. היאק הגיע מתובלן וחריף נורא, והיה באמת כמו בשר בקר (אבל יותר רזה, ולכן, פחות טעים).

IMG_4382

אכלנו גם מומואים (אותם מומואים טעימים מאתמול) שאחרי שתיחקרתי את המלצרית התברר שאכן יש בהם כמון וגם זרעי כוסברה ועוד תבלינים סודיים.  את המומו מלווים שלל רטבים מעניינים שנעים מדרגת חריפות גבוהה לרמת חריפות בלתי אפשרית. זהר הזהיר אותי שכשאני אומרת להם "לא מאוד חריף" זה לא שווה ל"לא חריף" ושהכל יהיה חריף אבל לא הקשבתי לו. הכל באמת היה חריף. מזל שהזמנו בדיוק פי ארבע ממה שאנחנו יכולים לאכול (לא בלתי נדיר כשאנחנו מגיעים למסעדה חדשה) ככה שהיו לנו שלל בצקים ולחמים להרגיע את בלוטות הטעם השרופות שלנו.

IMG_4384

עוד התנסויות מהמטבח הטיבטי כללו עז בסגנון בוטאן, שזה חלקי פנים מטוגנים של עז, מנה שאוריאל מייד אהב וקיטלג כמעורב טיבטי. זהר אכל בל-דאת-טרקרי שזה עוד מנת "הכן זאת בעצמך", הפעם עם מטבל עדשים, מטבל חמוצים, מטבל חומוס עם עגבניות וצ'יפס גדול לטבול בכל הדברים האלה. אני דווקא הלכתי על מנה טיבטית שנקראת צה-נצום שכללה ירקות מוקפצים ובאה עם טינגמו, שזה גיליתי, מן סוג של לחמניה מאודה וחסרת טעם.

IMG_4385

לקינוח אוריאל התעקש להזמין תה חמאה טיבטי למרות שזהר ניסה להזהיר את אוריאל שזה דיי דוחה אבל אוריאל לא הקשיב לו. התה הגיע חמאתי נורא וגם מאוד מלוח והיה באמת דיי דוחה.

אני מוכנה לאכול כיסונים בכל יום בכל שעה, ואוכל זה דרך נהדרת ללמוד על תרבויות חדשות, אבל בתשע בערב הגיעה להקת הבית וזה סימן את זמן הזמנת החשבון עבורנו.

 השורה התחתונה: החשבון יצא 110 דולר לשלושה אנשים (מתוך זה דרינקים היו 30 דולר) וכמובן כמו שהזכרתי היה פי ארבע יותר אוכל ממה שהיינו מסוגלים לאכול, ועדיין יצא דיי זול.

לפרטים נוספים: הימאליאן יאק, ג'קסון הייטס, קווינס

נ.ב. – יש חידה בעמוד הפייסבוק שכבר מלא זמן אף אחד לא פתר. רוצים לנסות?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים