הארלם, שהיא ללא ספק אחת השכונות המגניבות ביותר בעיר לא מיוצגת מספיק בבלוג, אז החורף אני מתקנת את העניין (בכל זאת שנת בחירות) ועד סוף מרץ נכתוב על כל המסעדות והברים שאנחנו הכי אוהבים בשכונה. הולך להיות חורף חם ומגניב!

***

אוריאל היה השבוע בכנס בסאן פרנסיסקו ולכן שאלתי את אורי ודרור אם הם רוצים לבוא איתי לוינטריה, מסעדה איטלקית/ספרדית מגניבה בהארלם. שניהם מייד הסכימו ואמרו שמסעדה בהארלם זה מגניב. אני חשבתי לעצמי בלב כמה שהם גזעניים וכטכסיס לגרום להם להסכים בכל זאת אמרתי להם שהולכים לבית של ארז לעבור על הפייפליין. הם שניהם התבעסו ואמרו שעדיף היה ללכת לאכול משהו, אבל הסכימו בכל זאת.

אז הלכנו.

כבר בכניסה למסעדה אורי שם לב שזאת מסעדה ומאוד שמח שאנחנו לא בבית של ארז עוברים על הפייפליין, אבל מייד דחפתי לו דרינק ליד מרשימת הקוקטיילים המצוינת שיש במקום כדי שירגע, והוא אכן נרגע. יש קסם מיוחד בלשבת במסעדה איטלקית, ועוד כזאת עם תפריט יין משובח בלי להרגיש מחוייבת להזמין יין ובלי לספוג את מבטי השטנה של אוריאל. מכיוון שחיכינו לדרור אכלנו בינתיים שלל נשנושים שכללו קלמרי מטוגן (דרור מת על קלמרי מטוגן ומגיע לו שאכלנו לו את הכל כי הוא איחר) וגם כדורי בשר עם גבינה בפנים על מצע של פולנטה עם עוד גבינה, שהיו מצוינים בצורה אובייקטיבית אבל היו אפילו עוד יותר טעימים כי עד שדרור הגיע סיימנו לאכול גם אותם.

כשדרור הגיע הוא התנצל על האיחור ואמר שהוא היה בבית של ארז ושלקח לו זמן למצוא את המסעדה, ושהייתי יכולה פשוט להגיד שנפגשים במסעדה אבל הזמנו מייד עוד מנת קלמרי כדי שהוא ירגע והוא אכן נרגע.

הערב זרם ואיתו זרמו עוד מנות שהתחלקנו בהן: היה לנו סטייק עם צ'יפס סופר דק וארוך, דג ברנזינו, פסטה עם פטריות יער ועוד פסטה עם ראגו טלה. אם זה נראה המון אוכל לשלושה אנשים אתם צודקים אבל דעו לכם שהיינו ארבעה אנשים כי גם תמי באה. יש הרבה פחות לחץ כשאוכלים בלי אוריאל כי מותר להחמיא לשף על האוכל (בלי שאוריאל יעלב), אפשר לדבר על העבודה (בלי שאוריאל יתעצבן) ואפשר אפילו להחליף דיעות על נושאים פוליטים בישראל ובארה"ב מבלי לספוג 45 דקות של הרצאה נלהבת, או בלי שהמלצרית תתייאש. כל המנות שהזמנו היו סופר מדויקות, הפסטה לא הייתה רכה מידי, הרוטב לא היה שמנוני מידי, הסטייק היה חרוך בדיוק במידה הנכונה (וגם היה לו טעם כאילו הוא נצלה על הגריל) והדג לא היה יבש מידי. התקרית היחידה שנרשמה לרעתה של המסעדה הייתה כשקיקבלתי קוקטייל עם שני קשים לא שווים באורך שלהם אבל גם זה תוקן במהירה.

אחרי ששבענו גם מהאוכל וגם מדיבורים על העבודה התפננו למשימה הבאה באופן נחוש ודיסקסנו את נושא הקינוחים. דרור ואורי שניהם זרמו ואמרו שאין להם בעייה עם איזה קינוחים ואיזה כמות של קינוחים נזמין, ודרור אף הציע שנזמין עוד מנה של קלמרי מטוגן לקינוח.

אז חוץ מקלמרי מטוגן הזמנו גם זפולה, שזה קינוח איטלקי מסורתי שמורכב מבצק מטוגן עם שלל רטבי שוקולד וריבת חלב. הדפתי את הנסיונות של אורי לטעום מהמנה ונשכתי את דרור אבל שניהם היו בסבבה עם העניין הזה ופשוט הזמינו עוד זפולה והמלצרית בכל זאת התייאשה.

בדרך הבייתה לקחנו את הרכבת B הבייתה ושכחנו שהיא לא עובדת בלילה, אז פשוט לקנו את ה C במקום והגענו הבייתה בשלום שבעים ומרוצים.

לסיכום, וינטריה היא אחלה מסעדה לערב רומנטי נחמד או לנשנוש של יין עם קצת פסטה (או קלמרי מטוגן) באווירה סופר חברותית ונחמדה ושכמעט תמיד אפשר להזמין בה מקום מהיום להיום. בסיכום כולל, אורי ודרור הסכימו, פרוייקט הארלם לגמרי שווה את זה.

***

השורה התחתונה: 241 דולר לארבעה אנשים כולל דרינקים (אחרי מס, לפני טיפ) זה לא עסק זול, מצד שני, זה עדיין הרבה יותר משתלם ממסעדות דומות בשכונות יותר דרומיות.

לפרטים נוספים: וינטריה, שדרת פרדריק דאגלס מספר 2211