הדיל שלי עם אור הוא כזה: למרות שהוא תמיד מבטיח ואף פעם לא מקיים, עדיין בכל פעם שהוא מגיע לעיר אנחנו יוצאים לאכול ארוחת ערב במקום מגניב והוא מבטיח שוב שהוא יכתוב פוסט אורח לבלוג. בפעם שעברה הצבתי בפני אור שתי ברירות: או שהפעם הוא יכתוב פוסט לבלוג, או שפעם הבאה הוא יוצא עם אוריאל לשתות לבד.
אז הנה, פוסט האורח של אור על אחת המסעדות האהובות עלי ביותר לאחרונה, פרל & אש:
***
נסיעות עבודה לחו"ל. זה נשמע מגניב בהתחלה, אבל מהר מאד זה נעשה מייגע. עד שאתה מתאפס על הפרשי השעות אתה כבר במטוס חזרה.
זה מה שאני מספר לאישתי, בכל מקרה, כדי לא לבאס אותה יותר מדי שהיא נשארת ארבעה ימים עם הילדים לבד בארץ.
כשהביקור הוא בניו יורק, ואתה חבר של תום ואוריאל שלוקחים אותך לאחת מהחוויות הקולינריות שלהם, הסיפור נדפק לגמרי, אבל האוכל שווה את זה.
הפעם הלכנו למסעדה בשם הפנינה והאפר (Pear and Ash). ביקשתי מתום לא לבחור מסעדה פלצנית מדי. לאוריאל יש אהבה לדברים אקזוטיים ואלכוהול בכמויות, ואני אוהב פסטה ודיאט קולה, כך שבר יין/טאפאס קטן וחמוד בדרום העיר היה פשרה טובה.
התחלנו בקוקטיילים פלוס יין לאוריאל. אני לא מבין כלום ביין אבל נראה שאוריאל היה מרוצה. הקוקטייל של תום היה מתוק וחמוד, ושלי היה מוגז כך שהוא הזכיר קצת דיאט קולה.
האווירה במקום הייתה סבבה. מוזיקה טובה משנות התשעים. הכרתי את כל השירים, ואפילו ניגנו שיר של ספרינגסטין שאני מחבב במיוחד.
הזמנו מלא אוכל. לי היה תירוץ כי אני בחו"ל ולא שומרים דיאטה בחו"ל. תירוץ בעייתי כשאתה מחוץ לישראל רבע מהזמן, אבל אסור לתת לעובדות להפריע. בהינתן טאפאסים, מזמינים מנות קטנות לחלוקה. תום ואני התעלמנו בבוז מהטענות של אוריאל שהוא לא אוכל הרבה ולכן צריך להזמין פחות.
עשר דקות אחר כך הגיעו לשולחן טרטר בקר, כבד עוף משולב בכבד אווז ולחם שחור.
ההגשה הייתה יפיפיה והאוכל היה מאד טעים. במיוחד אהבתי את הטרטר, שזה די מפתיע כי בדרך כלל אני לא מת על טרטר. הכבד הפתיע בכך שהייתה עליו ביצת עין קטנה, מלוטשת למידותיו, אבל הטעם שלו היה שגרתי.
מנות קטנות פלוס שלושה סועדים אומר שתוך חמש דקות היינו מוכנים למנה הבאה, שהייתה אפילו יותר מוצלחת.
קיבלנו פרוסות נקניקיית ארנבת שעוטרו ברוטב של בצל טחון. אוריאל ותום התלהבו מהרוטב באופן חסר פרופורציה, כנראה תוצאה של חשיפת יתר לאוכל טוב. אני התלהבתי הרבה יותר ממנת הדיונון. מנה מוצלחת של צמח מקומי ברוטב דמוי שמנת השלימה את הפעימה השניה.
המנה האחרונה שהגיעה הייתה המוצלחת מכולן. בריסקט שעבר בישול ארוך של שישה ימים. היה מעולה.
אוכל טוב, אווירה כיפית ושיחה קולחת הן שלוש סיבות מספיקות להמשיך את הערב באותו מקום. ביקשנו תפריט קינוחים ותום שמה לב לעובדה המשמחת שהיו שלושה קינוחים בתפריט ואנחנו שלושה אנשים – צירוף מקרים קוסמי אז כמובן שהזמנו את כל שלושת הקינוחים.
בסיפור שאני ממש אוהב, לאחת הדמויות יש תלונה מקורית על מסעדות. נותנים לך תפריט שלם ומכריחים אותך לבחור רק מנה אחת. סוג של קללה לאנשים סקרנים. במקרה הזה שברנו את הקללה – הזמנו שבעים אחוז מהתפריט. אני ממש אוהב ארוחות חלוקה.
הקינוחים היו מצויינים חוץ ממנת העוגיות והשוקו שהייתה מיותרת. הבראוני השוקולדי עם הגלידה ורוטב הקרמל היה הכי מוצלח. הקינוח הלימוני של קציפת לימון בתוך שתי עוגיות ספוג – לא תיאור מוצלח במיוחד אבל ככה אני זוכר אותו – היה נחמד.
נסיעות עבודה. נורא. איזה כיף להיות בבית. אוהב אותך אשתי היקרה.
***
השורה התחתונה: 220 דולר לשלושה אנשים (אחרי מס, לפני טיפ) כולל קוקטיילים. לא זול, אבל כיף.
לפרטים נוספים: פרל & אש, רחוב באוארי מספר 220
לקריאה נוספת: עוד פוסטים אורחים בבלוג.